מחר יהיה טוב בקולנוע

★★★

מחר יהיה טוב: כשהבעל מגלה שהעולם כבר אינו שייך לו

קומדיה צרפתית על מסע בזמן, מהפכה מגדרית ונישואים שנקלעים למבחן בלתי צפוי

יש רעיון קומי מצוין בבסיסו של מחר יהיה טוב (C’était mieux demain), סרטה של וינסיאן מילרו: לקחת זוג נשוי משנות החמישים, שהתרגל לחיות בחלוקה מסורתית ונוקשה של תפקידים, ולהשליך אותו אל שנת 2025, שבה הסדר המוכר מתהפך.

הוא קובע והיא מצייתת, הוא מפרנס והיא מטפלת בבית ובילדים. אלא שברגע שהמציאות משתנה, מתברר כי מה שנראה לאחד מהם כסדר טבעי הוא בעיני האחרת מגבלה.

הסרט מבקש להפוך את המפגש הזה לקומדיה על זוגיות, שוויון מגדרי והמחיר שמשלמים כאשר העולם מפסיק להתנהל לפי הכללים הישנים. הרעיון מבטיח הרבה, אבל הביצוע אינו מצליח למצות את מלוא הפוטנציאל שלו.

מכונת כביסה שמחוללת מהפכה

הלן ומישל חיים בעיירה צרפתית בשנות החמישים. מישל עובד בבנק, מפרנס את המשפחה ורואה את עצמו כסמכות הקובעת בבית. הלן היא עקרת בית, שתפקידה לדאוג לילדים ולמשק הבית. חלוקת התפקידים ברורה, וכך גם יחסי הכוחות. היא נכנעת בדרך כלל, עד שמתרחש אירוע קטן שמערער את הסדר כולו: הלן זוכה במכונת כביסה ורוצה לשמור אותה, ואילו מישל מעדיף למכור אותה. הפעם היא מסרבת לקבל את דעתו. המאבק ביניהם מוביל לתפנית פנטסטית, והשניים מוצאים את עצמם בשנת 2025.

הבחירה במכונת כביסה כזרז לשינוי היא הברקה. המכשיר, שנועד להקל את עבודת הבית, נעשה סמל למאבק על עצמאותה של האישה ועל זכותה להחליט. ויכוח על רכוש הופך למאבק על סמכות, ומחלוקת ביתית לכאורה זניחה מערערת את יסודות הנישואים. כך מצליחה הקומדיה לחבר בין אירוע יומיומי לבין שינוי חברתי רחב.

כשהבעל הופך לעקר בית

בשנת 2025 מתהפכים התפקידים. הלן נעשית מנהלת בכירה, בעלת מעמד מקצועי ועצמאות כלכלית, ואילו מישל נדרש להסתגל לחיים שבהם הוא ממלא את התפקיד שאשתו מילאה במשך שנים. מי שהיה רגיל לקבוע את הכללים מגלה שעליו ללמוד לחיות על פי כללים אחרים.

היפוך התפקידים הוא המנוע הקומי של הסרט, אבל הוא גם בסיסו הרעיוני. מה קורה כאשר אדם נאלץ לחוות את המציאות מן הצד האחר של יחסי הכוחות? האם מישל מסוגל להתמודד עם אובדן המעמד שהקנה לו העולם הישן? האם הלן תדע לנצל את החופש החדש שנפתח בפניה? ובעיקר, האם זוגיות שנבנתה על חלוקת תפקידים נוקשה יכולה לשרוד כאשר התפקידים עצמם משתנים?

השאלות האלה מעניינות הרבה יותר מבדיחות על גבר שאינו יודע לנהל משק בית. הסרט נוגע באירוניה של הנוסטלגיה: העבר עשוי להיראות נוח ומסודר, אבל צריך לשאול למי היה נוח ולמי נועד הסדר. מה שנתפס בעיני הגבר כיציבות עלול להיות בעיני האישה ויתור מתמשך על חירותה.

גם ההווה אינו פתרון קסם. שינוי חברתי אינו מבטיח שינוי מיידי בתודעה, ועצמאות אינה מבטלת את המורכבות של חיי המשפחה. כדי שהיפוך התפקידים יהפוך ליותר מתרגיל קומי, על בני הזוג ללמוד לראות זה את זו מחדש, בלי להיאחז במעמד שהתרגלו אליו.

רעיון מוצלח, ביצוע מהוסס

אלזה זילברשטיין, המגלמת את הלן, ודידייה בורדון, בתפקיד מישל, ניצבים במרכז המפגש בין שתי תקופות ובין שתי תפיסות עולם. השינוי שעוברת הלן פותח בפניה אפשרויות שלא היו זמינות לה בעבר, ואילו מישל נדרש להתמודד עם מציאות שאינה מעניקה לו עוד את הסמכות שאליה התרגל. הפער ביניהם מספק חומר קומי עשיר, אבל לא כל סיטואציה מצליחה להפוך את הפוטנציאל הזה להומור אפקטיבי.

כאן טמונה חולשתו העיקרית של הסרט. יש משהו בביצוע שמקלקל את הרעיון הבסיסי. הקומדיה מתארכת לעיתים, הסיטואציות אינן תמיד מתפתחות בקצב הנדרש, והסרט מאבד מדי פעם את התנופה שהייתה יכולה להפוך אותו לסוחף. הרעיון ברור, הניגודים מובנים, אך לא תמיד נוצרת ההפתעה הקומית המצופה. במקום שכל סצנה תדחוף את הסיפור קדימה, יש רגעים שבהם נדמה שהסרט מתעכב על מה שכבר הבנו.

קומדיה המבוססת על מסע בזמן ועל היפוך תפקידים זקוקה לתזמון מדויק. עליה לנצל את הפער בין התקופות כדי להפתיע, לחדד את האבסורד ולהעמיד את הדמויות במצבים שהן אינן יודעות כיצד להתמודד עמם. כאשר הקצב מתרופף, גם העוקץ החברתי נחלש. המסר נותר ברור, אך אינו מקבל תמיד את התנופה הדרמטית והקומית שהיה ראוי לה.

האם מחר באמת יהיה טוב יותר?

כותרת הסרט מציבה שאלה שאינה מוגבלת לעלילה. האם הימים ההם היו טובים יותר, או שהגעגועים לעבר מסתירים את המחיר ששילמו מי שלא נהנו מיתרונותיו?

בשנות החמישים ידעו לכאורה מי אמור לעשות מה. אבל הסדר הזה נשען על חלוקה לא שוויונית של כוח, עבודה וחופש בחירה. המעבר להווה חושף את השרירותיות שבחלוקה הזאת, ומעמיד את מישל מול האפשרות שהמעמד שראה כטבעי היה למעשה תוצר של נסיבות חברתיות.

הסרט מבקש לומר שהשינוי אינו רק עניין של טכנולוגיה או של אופנה. הוא מחייב שינוי ביחסים בין בני אדם, ביכולת לוותר על שליטה ובנכונות להכיר בזכותו של האחר לבחור את דרכו. אלא שהרעיון, מוצלח ככל שיהיה, אינו מספיק כדי להחזיק קומדיה קולנועית מהודקת לכל אורכה.

מחר יהיה טוב הוא סרט משעשע לפרקים, עם נקודת מוצא חכמה ושאלות חברתיות רלוונטיות, אך הוא אינו סוחף כפי שיכול היה להיות. הקצב האיטי מדי והביצוע שאינו ממצה את האפשרויות הקומיות פוגעים בתוצאה.

הרעיון ראוי ויש ההזדמנות לצחוק, גם אם לא תמיד בקול רם, על סדר חברתי שכבר מזמן היה צריך לעבור כביסה יסודית.

שם הסרט: מחר יהיה טוב (C’était mieux demain)
בימוי: וינסיאן מילרו
תסריט: וינסיאן מילרו, ז׳וליאן למברושיני
שחקנים: אלזה זילברשטיין, דידייה בורדון ואחרים
שנת הפקה: 2025
משך הסרט: 103 דקות