​מגלה את עצמה מחדש: הדס שטיבלמן מסיימת את "גודמן" וצוללת למים העמוקים

​בזמן שהיא מסיימת את יומה באנרגיות מטורפות, הדס שטיבלמן עוד מעכלת את השיבה המאוחרת מבאר שבע לתל אביב. רק אמש הציגה יחד עם חבריה לכיתה את "קרום" של חנוך לוין, הפקה מצליחה של הסטודיו שיצאה להצגות בבירה התרבותית. בדיוק היום מתקיימת מסיבת הסיום הרשמית של בית הספר למשחק "גודמן", אבל מבחינתה של הדס, השערים עוד לא ממש נסגרים. עם ברק בעיניים, ניסיון מוקדם בסדרות נוער, וחיבור משפחתי עמוק לבמה, היא מדברת בגילוי לב על החששות מהקהל המשלם, התפקידים שלא רצתה, והביטחון השקט שהיא נושאת עמה לעבר העתיד.

​"אני עוד לא מוכנה לסכם"

​הדס, אתם חוגגים היום את מסיבת הסיום הרשמית של הלימודים, אבל את מגיעה אל הרגע הזה כמעט תוך כדי תנועה. מרגישה שהגעת לקו הסיום?

​"האמת היא שאני עוד לא מוכנה לסכם. אני ממש לא מרגישה שזה נגמר. רשמית הלימודים מסתיימים, אבל בפועל אני ממשיכה לשחק עד אמצע ספטמבר. אני משתתפת בהצגת הילדים 'משאלת יום הולדת', שכתבה אופיר בנימינוב, חברה מדהימה שלי לכיתה. אני משחקת שם את החברה הכי טובה של הגיבורה, ובמציאות אנחנו באמת חברות מאוד קרובות, כך שהחיבור הזה על הבמה מרגיש הכי טבעי, כנראה מפני שאין שם שום זיוף. מנגד, באותו שבוע ממש, אני עולה על הבמה ב'נשים מטרויה' בתפקיד קשה, טראגי ומאוד תובעני של אם שכולה."

​איך מדלגים בין הקצוות האלה? מהצגת ילדים קלילה ומשמחת לטרגדיה יוונית כבדה?

​"זה בדיוק הקסם של המקצוע וזה מה שבית ספר למשחק מעניק לך, את היכולת להחליף דיסקט בשנייה. ברגע אחד את צריכה להביא אור, חיוך ואנרגיה מתפרצת לילדים בקהל, וברגע השני את צריכה לרדת למעמקים הכי אפלים של הנפש, למקומות של אובדן וכאב שאין להם מילים. המעברים האלה אינם פשוטים, אבל הם בדיוק המנוע שמפתח אותך כשחקנית."

​איך את מסכמת את שלוש השנים האלה בנגב?

​"אלה היו שלוש השנים הכי מפחידות שהיו לי בחיים, בלי ספק. זו הייתה יציאה מוחלטת מאזור הנוחות, ומצד שני, זה היה הדבר הכי טוב, מלמד וכיף שחוויתי. במהלך השנים האלה פגשתי את עצמי מחדש, גיליתי את היכולות האמיתיות שלי ואת היכולת להתמודד עם החששות הענקיים שעולים רגע לפני שעולים לבמה. בשנה ג' החרדה הזו הגיעה לשיא."

​מה השתנה בשנה השלישית שנחשבת למפחידה מכולן?

​"בשנה א' וב' יותר נוח לך. את עושה דברים בתוך הסטודיו, מול הכיתה והמורים, בחממה השמורה והמוגנת שלך. את יכולה לטעות, לנסות, ליפול, וכולם מחבקים אותך. אבל בשנה ג', כשיש אנשים מבחוץ שקונים כרטיס בכסף מלא ויושבים בקהל, פתאום יש לכל תנועה ולכל מילה משקל אחר לגמרי. עבר לי בראש: 'האנשים האלה שילמו ממיטב כספם, יצאו מהבית, ואני חייבת לתת את הכי טוב שלי'. אני סופר-ביקורתית על עצמי, ברמה כזו שעד אתמול אפילו לא הזמנתי את החברים הקרובים שלי לבוא לראות אותי ב'קרום'."

​מהאכזבה ועד לתפקיד המפתיע

​שנה ג' ידועה גם כמשחק הליהוקים הגדול והדרמטי. איך התחילה השנה מבחינתך?

​"היא התחילה לא פשוט בכלל. היו על הפרק שתי הפקות במקביל: 'החברות הכי טובות' ו'עלמה יוליה'. אהבתי מאוד את 'החברות הכי טובות' ומאוד רציתי להשתלב שם. בדמיוני כבר ראיתי את עצמי בתוך המחזה הזה. אבל בסוף לוהקתי ל'עלמה יוליה', ושם קיבלתי את תפקיד האומנת. אישה מבוגרת. בשנייה הראשונה הלב שלי פשוט נשבר."

​מה עבר לך בראש באותו רגע?

​"אמרתי לעצמי: 'מה לי ולזה? אני מרגישה צעירה, איך אני מתאימה לשחק אישה מבוגרת? אין לי את האנרגיה הזו בכלל!'. מאוד לא רציתי את התפקיד והרגשתי אכזבה גדולה."

​ומה קרה כשתהליך החזרות החל?

​"דווקא מהשברון לב הזה, ודווקא מתפקיד שבכלל לא רציתי צמחתי הכי הרבה. ראיתי כמה למדתי מההתמודדות הזו. הייתי צריכה לחקור שפת גוף אחרת, מקצב דיבור שונה לחלוטין, למצוא בי בגרות שלא ידעתי שקיימת בי. הבנתי שבשלב הזה של הלימודים כל ליהוק נחווה כדרמה ענקית ומשבר קיומי, אבל מכל תפקיד אפשר ללמוד ולהוציא זהב. בהמשך השנה קיבלתי לשמחתי הרבה הפקות ותפקידים שמאוד אהבתי, והיום אני מסיימת בתחושה עמוקה של שמחה, סיפוק והערכה."

​📌  כרטיס ביקור – הדס שטיבלמן

• ​הכשרה: בוגרת בית הספר הגבוה לאמנויות הבמה "גודמן", באר שבע.
• ​ילדות ונעורים: זמרת במקהלת בית ספר "ביאליק" בקרית ביאליק, כותבת ושחקנית.
• ​רקע צבאי: מש"קית הסברה לחיילים.
• ​על המסך: השתתפה בסדרות "לעוף על אנה" (ניק ג'וניור / yes) ו-"קייטנה של החיים" (כאן חינוכית).
• ​כיום: נכנסת לחזרות להצגה "מותרת לכל אדם" בתיאטרון באר שבע.

​"הרגשתי שאני צריכה לבחור – ובחרתי במשחק"

​אם נחזור אחורה בזמן, איך נבט בך החיידק הזה של הבמה והאמנות?

​"הכול התחיל בכלל משירה. מכיתה א' שרתי במקהלת בית ספר 'ביאליק' בקרית ביאליק. הייתי מאוד טובה בשירה והייתי בטוחה שזה המסלול שלי בחיים. אבל לקראת התיכון הרגשתי שזה כבר לא מספק אותי, שזה לא מאתגר אותי מספיק. רציתי להביא משהו מעצמי, לא רק לבצע מילים שמישהו אחר כתב. במסיבת הסיום כתבתי שיר והצעתי אותו למורים. הם הופתעו לגמרי כי הם בכלל לא ידעו שאני כותבת. השיר נבחר, ובעקבותיו כתבתי את כל הטקס של מסיבת הסיום."

​ושם בעצם נכנס המשחק לראשונה?

​"בדיוק. כאשר כתבתי את המחזה של הטקס, ביקשתי גם לשחק את התפקיד הראשי שכתבתי כי כולם אמרו שאני מעולה בתפקיד, אבל אז צצה בעיה: היו אנשים שלא קיבלו את זה שאני גם שרה, גם כותבת וגם משחקת את התפקיד הראשי. אמרו לי שאני צריכה לבחור, שאי אפשר לקחת הכול. ופתאום, בדיוק בנקודה הזו, בחרתי במשחק. הרגשתי ששם אני מביאה עומק אחר. זו הייתה חוויה נהדרת ודרך נפלאה לגלות את עצמי. אני טיפוס כזה שאינו יכול להיות בינוני. אם אני עושה משהו, אני חייבת לעשות אותו על הצד הכי טוב והכי טוטאלי שקיים."

​הטוטאליות הזו ליוותה אותך גם בשירות הצבאי?

​"לחלוטין. בצבא הייתי מש"קית הסברה לחיילים. התפקיד דרש ממני לעמוד כל יום מחדש מול עשרות חיילים ולדבר. מבחינתי, ממש שיחקתי בפניהם. לא סתם הרציתי את החומר. העברתי אותו בצורה דרמטית, חיה וסיפורית. זה היה עבורי בית ספר מצוין לעמידה מול קהל."

​🎭 דריכת רגל ראשונה על המסך

​עוד לפני שסיימה את הלימודים, הדס הספיקה לצבור ניסיון מקצועי משמעותי מול המצלמות:

​"עוד לפני שהתחלתי את הלימודים בגודמן, שיחקתי בסדרת הנוער 'לעוף על אנה' (לצד אנה זק, בניק ג'וניור ב-yes). תוך כדי הלימודים התקבלתי ויצאתי לצילומים של 'קייטנה של החיים' בכאן חינוכית – סדרה מדהימה ומיוחדת ליום הזיכרון, שבה שיחקתי מדריכה בקייטנה של ילדים יתומים. זו הייתה חוויה רגישה, מורכבת ושונה לגמרי מהעבודה על הבמה."

​ההשראה מהבית והבית שבנגב

​איזה חלק היה למשפחה בהחלטה ללכת ללמוד משחק?

​"חלק ענקי. יש לי אח, אדיר שטיבלמן, שהוא שחקן אדיר ומדהים באמת. הוא למד בעצמו ב'גודמן' והיום הוא משחק בתיאטרון הקאמרי. הוא ההשראה שלי לחיים. תמיד הסתכלתי עליו בהערצה, על הדרך שהוא עשה ועל הטוטאליות שלו. מצד שני, אבא שלי תמיד קיווה שאבחר במסלול פרקטי יותר. הוא היה שמח מאוד אם הייתי הולכת ללמוד רואות חשבון, משהו בטוח עם משרד ומשכורת קבועה."

​איך אבא מגיב היום לדרך שלך?

​"אבא שלי הוא אדם מדהים. הוא הכי תומך, אוהב ומפרגן בעולם במה שגורם לי אושר, אבל תמיד מזכיר שתיאטרון זה תחום לא יציב ולא בטוח. כל שיחת טלפון כמעט הוא אומר לי בחיוך: 'הדסי, אם היית משקיעה באוניברסיטה ובלימודים כמו שאת משקיעה בסטודיו למשחק, כבר היית מסיימת דוקטורט!'. הוא צודק, השקענו שם שעות על גבי שעות, לילות ללא שינה, אבל זאת התשוקה שאי אפשר להסביר למי שלא נמצא שם."

​אז בעצם הלכת בעקבות אדיר לבאר שבע?

​"הלכתי לבקר אותו כשהוא למד בגודמן, וזה מה שהצית בי את הרצון הסופי. עוד לפני שבכלל אמרתי בקול רם שאני רוצה ללמוד משחק, אדיר הסתכל עליי ואמר: 'הדסי, את חייבת לבוא ללמוד פה'. כשהגעתי ל'גודמן', הרגשתי מיד תחושה מטורפת של משפחה. ידעתי שזה המקום עבורי. רציתי ללמוד שם בגלל אדיר, אבל גם בגלל הריחוק מהמרכז."

​מה יש בבאר שבע שאין בתל אביב?

​"זו חממה אמיתית. מקום קטן, שקט ואינטימי. כולנו יחד כ-50 איש, כולם מכירים את כולם, נושמים את אותה האווירה. בגודמן אין את הסחות הדעת של העיר הגדולה, אין את הפיתויים או את הרעש של תל אביב. אנחנו המון בתוך עצמנו, ויש הרבה יותר זמן ויכולת להתרכז במה שחשוב באמת, בעבודה הטהורה. הרגשתי שטוב לי שם מהרגע הראשון, שרואים אותי ושאוהבים אותי."

​את מרגישה שהסביבה הזו בנתה אותך?

​"אני טיפוס של 'גזר' ולא של 'מקל'. אני צריכה להרגיש שמאמינים בי, שמחבקים אותי, כדי שאוכל לפתוח את הלב ולהביא את המקסימום שלי. כשמפעילים עליי לחץ מתוך מקום כוחני, אני נסגרת. בגודמן קיבלתי את החום הזה, ולכן היו לי שלוש שנים מדהימות. כיום אני אפילו גרה בדירה ממש מול בית הספר עם איתמר מועלם ואופיר בנימינוב, ככה שחיינו לחלוטין את הסטודיו, 24/7."

​🎬 הדילמה הגדולה – במה או מסך?

​כמו רבים מבני דורה, הדס נעה בין שני העולמות ולא ממהרת לוותר על אף אחד מהם:

​"לפני הלימודים הייתי בטוחה שמה שאני רוצה זה סדרות טלוויזיה. אבל ככל שלמדתי וחוויתי את הבמה, התיאטרון תפס אותי עמוק בפנים. אלה סוגים שונים של התרגשות: בצילומים מול מצלמה אפשר לנסות זוויות שונות, לחקור כל פריים ולדייק עד ניואנס קטן. בתיאטרון, לעומת זאת, יש את הרגע החי, האדרנלין, והידיעה שכל ערב הקהל מגיב אחרת. אני רוצה לעשות את שניהם. גם תיאטרון, גם טלוויזיה."

​"אני סומכת על עצמי שלאט לאט אצליח"

​ומכאן, מה קורה ביום שאחרי הסיום?

​"אני נכנסת ישר לתפקיד חדש בתיאטרון באר שבע, בהצגה 'מותרת לכל אדם'. אני משחקת שם מורה באולפנה בה עובדת הגיבורה, אותה מגלמת אפרת בוימולד המדהימה. החזרות מתחילות בעוד כמה שבועות, ויש עוד פרויקטים ודברים שקורים כרגע על הפרק, שאני עדיין לא יכולה להרחיב עליהם כי הם לא סגורים עד הסוף. ממש אתמול הייתי באודישן נוסף, ואני מחכה לתשובה במתח חיובי."

​איך הגעת לתפקיד בתיאטרון באר שבע?

​"הייתה לנו בבית הספר סדנה עם הבמאית איה קפלן, שהכינה אותנו לעבודה תיאטרונית מקצועית. בעקבות הסדנה זימנו אותי לאודישן לתפקיד ב'מותרת לכל אדם', ועברתי. לא הייתה בזה דרמה גדולה, אבל השמחה הייתה עצומה. כולם רוצים לצאת מבית הספר כשיש להם כבר הפקה ביד, וזה כיף ענקי שזה מגיע מתיאטרון באר שבע. שמוליק יפרח הוא מנכ"ל בית הספר 'גודמן' וגם מנכ"ל תיאטרון באר שבע, וזה חיבור טבעי ונפלא. אני גאה על ההזדמנות הזו ובטוחה שזו רק הסנונית הראשונה."

​💡 השאיפות של הדס שטיבלמן

• ​על הבמה: לשלב בין תפקידים קומיים לדרמטיים בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי.
• ​מול המצלמה: להמשיך להשתלב בסדרות דרמה, נוער ובקולנוע.
• ​האג'נדה: עבודה קשה, אמונה בדרך ויצירת אמנות מתוך תחושת משפחתיות וחיבור אנושי עמוק.

​איזו תחושה מלווה אותך כשאת מסתכלת קדימה, אל החיים האמיתיים שבחוץ?

​"יש לי תחושה טובה מאוד. כושר העבודה שלי גבוה מאוד ואני סומכת על עצמי ועל הדרך שעשיתי. אני מאמינה שבצעדים בטוחים, לאט לאט ויציב אני אצליח. ואת יודעת מה? אפשר בעצם גם מהר!"

צילום תמונה ראשית: אילן בשור