החדר הסמוך, בקולנוע

"החדר הסמוך', החדש של פדרו אלמדובר, הוא ניסיון שונה של הבמאי הספרדי המצליח והפורה, שכבר זכה לפרסים רבים בפסטיבל ונציה האחרון, ובהם הפרס הראשון, הוא אריה הזהב. עם הפרס הזה, הראשון המשמעותי באמת שקיבל אלמדובר למרות אוסף הסרטים המרשים והמפורסם שלו, הוא מוכיח שהמעבר מספרדית לאנגלית משתלם

ההבדל הגדול בין סרט זה לסרטיו הקודמים, הוא, כאמור, השפה המדוברת בו. זהו שינוי מהותי עבור אלמדובר, שכל סרטיו הארוכים עד כה דיברו בשפת אמו, ספרדית. הוא מתרחש בארצות הברית ומתחיל במנהטן, ואחת מגיבורותיו היא ג'וליאן מור. הגיבורה השנייה היא טילדה סווינטון, שמדברת אנגלית עם שמץ מבטא זר, סקוטי ההבדל השפתי משפיע גם על אלמנטים נוספים. הוא משפיע על השוני המנטלי והתרבותי של הסרט, שהופך לסרט אמריקני מבחינות רבות. זהו כבר לא האלמדובר הקלאסי המוכר לנו, עם המנטליות הספרדית הכבדה ועם השחקניות דוברות הספרדית, ביניהן פנלופי קרוז.

בנושאים אחרים אלמדובר, נאמן לעצמו, עוסק במוות ובמערכות יחסים בין נשים, מערכות שהן בין חברות ובתוך המשפחה, כשהקשר עם גברים הוא שטחי למדי. מוות הוא נושא שחוזר על עצמו ברבים מסרטיו של אלמדובר, בצורה כזאת או אחרת. כאן הוא הנושא המרכזי. עלילת הסרט עוסקת בשתי חברות, שאחת מהן, אינגריד (ג'וליאן מור) היא סופרת מצליחה מאוד, רווקה, שמגלה באירוע חתימה על ספריה שחברה קרובה שלה מהעבר, מרתה (טילדה סווינטון), חולה בסרטן סופני. היא מבקרת אותה, והקשר ביניהן מתחדש ונעשה אינטנסיבי מאוד. החולה מבקשת מחברתה לתמוך בה כשהיא מבצעת בעצמה המתת חסד כיוון שהטיפולים אינם מסייעים יותר. היא מבקשת שהחברה תיסע עימה לנופש, כביכול, ושם היא תגור בחדר הסמוך לשלה ותהיה עימה עד שהיא תבחר לשים קץ לחייה. החברה מסכימה, בסופו של דבר ולאחר לבטים, והן נוסעות יחד ומבלות כמה ימים קסומים לפני שהחברה אכן מתאבדת. עד מותה, מרתה מספיקה לספר לאינגריד על מערכת יחסיה עם בתה, אותה ילדה בגיל צעיר מאוד והזניחה לטובת קריירה של עיתונאית צבאית שנסעה בעקבות מלחמות והותירה את ביתה מאחור. הבת, שגם אותה משחקת סווינטון, מגיעה לסצנה האחרונה של הסרט, והיא סוגרת את המעגל.

יש בסרטים של אלמדובר מין אסתטיות, כמעט הדורה, שילובי צבעים שאופייניים לסרטיו ולפלטה שלו, אסתטיקה שמעלה במדרגה כל סצנה, כשהיא צובעת את החוויה בצבע קצת יותר חלומי, קצת יותר עילאי. היופי הזה, שאופייני לאלמדובר, גורם לנו, הצופים, למעורבות ריגשית שונה, לעיתים אפילו מרחיק אותנו, מאפשר לנו לראות את הדברים מסוג של פרספקטיבה.

למרות האיטיות של הסרט, המשחק המצוין של ג'וליאן מור וטילדה סווינטון סוחף אותנו והצילום הנפלא, לצד הבימוי המדוייק וחסר הפשרות של אלמדובר, מביאים לכך שזהו סרט ראוי ביותר לצפייה, במיוחד עבור חובבי אלמדובר, שאולי ישמחו לראות משהו קצת שונה שלו. ובאשר לאחרים, ייתכן שתאהבו, ייתכן שלא תאהבו, אבל לא תצאו אדישים, או משועממים.

בימוי: פדרו אלמודובר
משחק: ג'וליאן מור, טילדה סווינטון, ג'ון טורטורו