יוני 10, 2026
★★★★וחצי
"קלן 75" של הבמאי והתסריטאי הישראלי עידו פלוק לוקח את אחד האירועים המפורסמים בתולדות הג'אז ומספר אותו דרך עיניה של מי שכמעט נשכחה מההיסטוריה.
זהו סרט על הקונצרט שהפך לאלבום האגדי "The Köln Concert" של Keith Jarrett, אבל למעשה זהו סרט על אישה צעירה, עקשנית ונחושה בשם Vera Brandes, שהאמינה בעצמה הרבה לפני שמישהו אחר האמין בה.
הסרט מספר למעשה שני סיפורים מקבילים, ההולכים ומתקרבים זה לזה עד שהם נפגשים באותו ערב גורלי בינואר 1975. זהו מפגש בין צעירה שמחפשת את עצמה ובין אמן שכבר מצא את עצמו מזמן, אך מתקשה להמשיך לשאת את כובד הכישרון והציפיות.
ורה היא נערה שמסרבת לחיות את החיים שתכננו עבורה. חלקו הראשון של הסרט מוקדש לסיפורה של ורה, וזהו אולי החלק המעניין ביותר מבחינה אנושית.
ורה גדלה בבית גרמני שמרני ונוקשה. אביה מצפה ממנה להיות ילדה טובה, ממושמעת, ללכת במסלול החיים שהוא משרטט עבורה. אלא שורה רוצה משהו אחר לגמרי. היא מורדת בכל מה שמייצג הבית שממנו באה.
המרד הזה מוביל אותה בגיל צעיר מאוד אל מועדוני הג'אז, אל חיי הלילה, אל השתייה ואל עולם התרבות האלטרנטיבי של גרמניה בשנות השבעים. הסרט אינו שופט אותה ואינו מנסה להפוך אותה לקורבן. להפך. הוא מציג צעירה שמחפשת חופש ועצמאות בכל מחיר.
באחד מאותם צירופי מקרים שמשנים חיים, היא פוגשת מוזיקאי ג'אז שמציע לה לארגן עבורו סיבוב הופעות בגרמניה. מה שנראה בתחילה כהרפתקה תמימה הופך לקריירה. להפתעת כולם, ובעיקר להפתעת אביה, היא מצליחה.
מכאן ואילך היא הופכת למפיקה מבוקשת בעולם הג'אז, למרות גילה הצעיר ולמרות היחס המזלזל שהיא סופגת כמעט מכל גבר מבוגר שסביבה.
המרד באב הוא למעשה המנוע הרגשי של הסרט כולו. גם כאשר ורה מצליחה, גם כאשר היא בונה לעצמה שם ומעמד, היא עדיין כמהה לאישור שמעולם לא קיבלה. זוהי אחת התובנות היפות של הסרט. לפעמים אנחנו מורדים דווקא במי שאנו מבקשים להרשים יותר מכול.
במקביל מתנהל סיפורו של קית' ג'ארט.
פלוק בוחר להציג אותו בנקודת זמן מעניינת במיוחד. לא כאמן צעיר ורעב להצלחה אלא דווקא כאדם שכבר הגיע לפסגה. ג'ארט עבד עם Miles Davis, זכה להכרה בינלאומית ונחשב לאחד הפסנתרנים החשובים בדורו. אלא שכאשר אנו פוגשים אותו, הוא מותש.
הוא סובל מכאבי גב קשים, עייף ממסעות אינסופיים בדרכים, עצבני, רגיש ופגיע. הסרט מתאר אדם שנמצא בנקודה שבה הגוף והנפש מתחילים למרוד בדרישות הקריירה.
זהו דיוקן יפה של אמן גדול שאינו נהנה מהמעמד שלו אלא נאבק לשרוד אותו. ג'ון מגארו מעניק לדמות ממד אנושי מרשים. הוא נמנע מלהפוך את ג'ארט לדמות מיתולוגית ומציג אותו כאדם בשר ודם, על חולשותיו וחרדותיו.
נקודת המפגש בין שני הסיפורים מגיעה כאשר ורה שומעת את ג'ארט ומחליטה להביא אותו להופעה בקלן.
היא שוכרת את בית האופרה של קלן ונדרשת לשלם עשרת אלפים מרק, סכום עצום עבור מפיקה צעירה. גם את המכשול הזה היא מצליחה לעבור.
אלא שכאן רק מתחילה שרשרת האסונות.
ג'ארט מגיע מלוזאן שבשווייץ לאחר נסיעה ארוכה ומתישה ברכב. הגב שלו כואב, מצבו הנפשי רעוע, והוא בקושי מצליח לתפקד. ואז מגיעה המכה הגדולה ביותר.
הפסנתר שמוצב על הבמה אינו הפסנתר שהובטח לו.
זהו אחד מרגעי השיא של הסרט. מבחינת הצופה מדובר לכאורה בבעיה טכנית. מבחינת ג'ארט זהו אסון. הוא מסרב לנגן.
כאן הופך הסרט כמעט לסרט מתח. ורה מתרוצצת בין אנשי האולם, הטכנאים והנגנים בניסיון להציל את הערב. כל פתרון מוביל לבעיה חדשה, וכל תקווה מתנפצת במהירות.
זהו קולנוע שעוסק בלוגיסטיקה, אבל מצליח להפוך אותה לדרמה מרתקת.
אחת הבחירות המעניינות ביותר של פלוק היא הוספת דמות העיתונאי.
העיתונאי אינו רק מספר. הוא פונה ישירות אל הקהל, משתף אותנו במידע, מעיר הערות ומעניק פרשנות.
זהו סוג של שבירת הקיר הרביעי המוכרת מן התיאטרון, אך כאן היא מבוצעת באופן קולנועי חכם מאוד.
במקום ליצור ריחוק, הטכניקה דווקא מקרבת אותנו לדמויות. התחושה היא כאילו מישהו לוחש לנו סודות מאחורי הקלעים של ההיסטוריה.
לעיתים נדמה שהוא יודע יותר מהדמויות עצמן. הוא מבין את גודל האירוע בעוד הן עדיין נאבקות בפרטים הקטנים.
הבחירה הזו מעניקה לסרט קלילות והומור ומונעת ממנו להפוך לדרמה ביוגרפית שגרתית.
מעבר לסיפור המוזיקלי, "קלן 75" הוא סרט על יחסי הורים וילדים. לכאורה זהו סיפור הצלחה מסחרר. ורה מצליחה להפיק אירוע היסטורי. הקלטת הקונצרט הופכת לאלבום הסולו הנמכר ביותר בעולם הג'אז. היא בונה לעצמה קריירה מפוארת.
אבל מבחינה רגשית, הסרט מספר סיפור מורכב יותר.
למרות כל הישגיה, היא עדיין מביטה אל אביה ומחכה לשמוע ממנו מילה אחת של גאווה.
זהו מוטיב שחוזר לאורך כל הסרט ומעניק לו עומק רגשי מפתיע. ההצלחה המקצועית אינה מוחקת את הפצעים האישיים.
דווקא משום כך ורה הופכת לדמות כה אנושית.
גם מי שאינו מכיר את "The Köln Concert" ימצא כאן סיפור מרתק.
זהו סרט על חלומות, על עקשנות, על צעירים שמסרבים לקבל את הגבולות שמציבים להם. זהו גם סרט על הרגעים המקריים לכאורה שמשנים את ההיסטוריה.
עדו פלוק מצליח להפוך אירוע מוזיקלי מוכר לדרמה אנושית חמה, מצחיקה ומרגשת. הוא מזכיר לנו שלפני כל יצירת מופת עומדים אנשים, תקלות, ויכוחים, פחדים והחלטות קטנות. וכמו הג'אז עצמו, גם הסרט הזה חוגג את כוחו של האלתור. אגב, בהקשר זה מעניין לציין שיוצרים הסרט לא השיגו את אישורם של בעלי הזכויות על התקליט לנגן קטעים ממנו בסרט. גם כאן הם נאלצו לאלתר.
בסופו של דבר "קלן 75" אינו רק סרט על קית' ג'ארט ואינו רק סרט על ורה ברנדס. זהו סרט על המפגש הנדיר בין כישרון, עקשנות ומזל. על אותו רגע חמקמק שבו הכול כמעט משתבש, ודווקא משום כך נולדת אגדה.
בימוי ותסריט: Ido Fluk
שחקנים: Mala Emde, John Magaro, Michael Chernus, Alexander Scheer, Ulrich Tukur, Jördis Triebel
משך: 117 דקות
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©