היסטוריה קצרה של משפחה

Home קולנוע היסטוריה קצרה של משפחה
היסטוריה קצרה של משפחה
קולנוע

סין היא אימפריה שכוחה הולך ועולה. כולנו מכירים בכך כאשר אנחנו מזמינים תדיר מאליאקספרס ועליבאבא, או מכונית חשמלית חדשה, אבל מעטים צפו בסרטים סיניים ובתרבות הסינית דרך יצירה קולנועית. הסרט המופתי 'הסטוריה קצרה של משפחה' מראה לנו שמעבר למנהגים והתנהגות, שמבחינים בין חברות והם שונים מאוד מאוד מאלה שלנו, בני אדם הם בני אדם, ורגשות אנושיים הם רגשות אנושיים. אהבה, קנאה, חיבה, רחמים, חברות ואינטימיות לסוגיה זהים בחברות שונות.

סרט הביכורים הזה הוא לא סרט בוסרי. הוא מאוד בוגר ובשל, יודע להגיש את הניואנסים השונים של בני האדם, ההשתנות שלהם ושל העדפותיהם ורצונותיהם, וגוונים של רגשות שנעים על ספקטרומים שונים, אבל מעל לכל, הוא מצולם נפלא. הצילום הוא לא רק יפהפה מבחינה אסתטית, הוא יודע להעביר את הרגשות המתאימים. למשל, בתמונות הפתיחה, ישנו נער, שהוא גיבור הסרט, קטן בפריים. הפריים מדהים מבחינה צילומית, אבל גם מעביר היטב את התחושה של בדידותו של אדם בעולם,עם דגש על בדידותו של אותו נער. לא לחינם הסרט כבר הוקרן בפסטיבלים בינלאומיים רבים, ביניהם פסטיבל ברלין, סנדנס, קרלובי וארי ובייג'ין, שם קיבל את פרס הסרט הטוב ביותר.

סיפור המעשה עוסק בנער בגיל ההתבגרות שהוא מבודד למדי מבחינה חברתית. חבר לכיתה זורק עליו כדור שגורם לו לפציעה. אחר כך חבר לכיתה, שאחר כך מסתבר שהוא אותו עמית שזרק עליו את הכדור, כנראה במתכוון, מזמין אותו לביתו. הוא נשאר לארוחת ערב, ומשפחתו הקטנה של החבר מכירה נער שהוא יתום מאם ובן לאב מתעלל. הגיבור שלנו, שואו, הוא נער יפה ומאוד הישגי, ומבחינת הורי החבר, הוא הבן האידיאלי שאין להם. הוא מתחבר עם האם ומתייחס אליה, בעוד שהבן שלה מתנכר לה,  והוא דומה לאב הרופא בהישגיות, אהבת מוזיקה קלאסית וכשרון ללימודים, הרבה יותר מבנו שמעדיף משחקי מחשב על פני חברת הוריו, וסייף על פני לימודים.

ההורים, שמנסים ללחוץ על בנם להיות בצלמם, מאמצים את הנער החדש אל ליבם, ואחר כך רוצים גם לאמץ אותו חוקית. כאן כבר נחצה קו מבחינת בנם. הסרט מלא בשאלות שהתסריטאי והבמאי מציפים אותנו בהן, ולא נותנים לנו תשובות ברורות. האם החבר שנכנס לתוך המשפחה הוא באמת נער חביב ונעים, או שכך רוצים הורי הנער לראות אותו כיוון שהוא נותן מענה על שאיפותיהם מבן? קשה להבין מהסוף הפתוח מהו גורל ההתקשרות הזאת. בצמתים שונים אנחנו נותרים עם שאלות. התשובות לגבי המתרחש בסרט פחות חשובות מהתשובות שאנחנו  נותנים לעצמנו לגבי רגשותינו, עמדותינו והעדפותינו. יש בסרט מנגנונים קולנועיים וסיפוריים שיוצרים אצלנו התרשמויות ותגובות רגשיות וחשיבתיות שפועלים במקביל לצפייה. השילוב בין העלילה, הסבטקסט שהוא חשוב תמיד בכל יצירה, שהוא חזק במיוחד כאן, הצילום המיוחד והקולע והמוזיקה שמלווה את הסרט, שנעה בין המוזיקה הקלאסית המוכרת יותר ופחות, כגון יצירות של באך, לצד מוזיקת טכנו קולנית, כל אלה מעבירים אותנו בין עולמות תוכן.

יש בסרט אלמנטים שמאפיינים את החברה הסינית, ומאפשרים לנו הצצה לתוך חברה אחרת לחלוטין, כמו הדיון בנושא מדיניות הילד היחיד שאפשרה להורים ילד אחד, מדיניות שהשתנתה לאחרונה. האם ילד אחד זה מספיק? האם נחוצים להורים ולילדים צאצאים נוספים? אלה שאלות שמצטרפות לשאלות הפסיכולוגיות שעוסקות בכניסת אדם נוסף למשפחה

זהו, בלי ספק, סרט עשוי היטב מהיבטים רבים. המשחק מעולה, גם של שני הנערים החברים, ובמיוחד של החבר שנכנס למשפחה, שואו, משחק מעודן של האם, ומשחק שנכנס אל הלב של האב. הסרט יפה, מעורר את החושים ואת האמוציות, ולמרות זאת, זהו סרט שאינו מתאים לכל אחד. יש שיהנו ממנו מאוד, ויש כאלה שלא יתחברו. אם יש לכם יכולת להתעלות מעל הנושא התרבותי, מעל איטיות מסויימת של התפתחות הסרט, אם יש לכם יכולת ליהנות מצילום נפלא ומשאלות פסיכולוגיות וחברתיות מעניינות ומסע ריגשי, זהו סרט מתאים עבורכם.

תסריט ובימוי: לין ג'יאנג'יה

משחק: זו פנג, גואו קיו, סון שילון, לין מוראן

שפה: מנדרינית

99 דקות

 

 

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *