הנהג של מדלן

התרגום לעברית, שבו נראה, כביכול, שהנהג של מדלן הוא אולי גרסה צרפתית כלשהי של הנהג של מיס דייזי, מטעה כמובן. זהו גם לא התרגום המילולי של שם הסרט המקורי, שהוא 'une belle course' , בתרגום מילולי: מרוץ טוב.

זהו אחד הסרטים הצרפתיים הטובים בהם חזיתי בשנים האחרונות. זהו סרט אנושי, והדגש בו הוא על האינטראקציה בין שני אנשים, מדלן בת ה-92 (למעשה, השחקנית שמגלמת אותה, לין רנו, היא כבר בת 95), ושארל, נהג טקסי שהוא בן מחצית מגילה. דני בון, שמגלם את שארל, הוא מוסלמי שהתגייר.

הדמויות של השניים מתפתחות ומתעגלות עם התפתחות הסרט. מסתבר שהקשישה המתוקה היא אישה שעברה התעללות קשה מצד בן זוגה, וכשבן הזוג התחיל להתעלל גם בבנה ממערכת יחסים קודמת, היא הרדימה אותו ושרפה את מבושיו. לאחר 13 שנים בבית הסוהר, היא הפכה לסמל פמיניסטי.

הנהג האדיש בהתחלה סובל מבעיות כלכליות שמעיבות על יחסי המשפחה שלו וגורמות לו לדכדוך מתמיד. בהתחלה הוא מאזין לקשישה  בחצי אוזן, אך משתף איתה פעולה ומסיע אותה לכל התחנות בחייה אליהן היא רוצה לנסוע, ובדרך מעורבתו והאכפתיות שלו כלפיה הולכות וגוברות. ככל שמתפתח העניין שלו, ומערכת היחסים ביניהם מתקרבת, כך אנו נבלעים יותר ויותר בסיפור והמעורבות הרגשית שלנו עולה.

כשהוא מביא אותה, בסופו של יום, לבית האבות, תחנתה האחרונה, הוא אפילו לא מקבל את שכרו, כ 300 יורו, כשאנו יודעים כמה הוא לחוץ כלכלית, אנחנו מעריכים שבעתיים את המחווה הזאת שלו. לאחר כשבוע, הוא בא לבקר אותה עם אשתו, אך היא כבר אינה בין החיים. את הסוף לא נגלה, כמובן, אך אפשר לגלות שלא עיניים רבות נותרות יבשות בסצינה האחרונה.

שילוב של עלילה מרתקת, משחק מעולה של שני השחקנים הראשיים, צילום קסום של עיר האורות והצללים, פריז, אחת הערים המרתקות בעולם, ובימוי מעולה, הופכים את הסרט להצלחה חד משמעית וראויה ביותר לצפייה.