ון גוך, כיום הוא אחד האומנים הנערצים. מקומו באסכולה האימפרסיוניסטית הוא בלתי מעורער. אנחנו זוכים, זו פעם שנייה, בתערוכה אימרסיבית שמציגה את האמן, את ציוריו ועולמו, תפישותיו ודעותיו על עולמו. כידוע, בימיו בן גוך לא הצליח למכור יותר מקומץ ציורים והוא נסמך על חסדיו של אחיו, תיאו, ששלח לו כסף כדי לאפשר לו לחיות ולצייר.
ון גוך נולד בעיירה בשם קויקן, בהולנד, בבית הכומר, אביו. עד היום משמש הבית כבית כומר פעיל. ון גוך שהתאבד, כידוע, בגלל בעיותיו הנפשיות בגיל 37, הספיק עד אז לצייר אלפי ציורים שמעטרים את טובי המוזיאוונים בעולם, ובעיקר ניתן לראות אותם במוזיאון ון גוך באמסטרדם, שהוא האטרקציה התיירותית מספר 1 של העיר (לצד בית אנה פרנק). עיקר פעילותו היה, כידוע, באזורים שונים של צרפת, ובעיקר באזורים כפריים כמו ארל.
אני תומכת בהחלט בתערוכות אימרסיביות, שמביאות רפרודוקציות של היצירות המקוריות לצד הרבה מאוד אמצעים דיגיטליים גדולים ומרשימים, כמו הקרנות ענק של היצירות על קירות אולם גדול, וסרטי תלת ממד. לדעתי זוהי דרך טובה לקרב את האמנות לכלל האוכלוסייה, ובעיקר לילדים. בכל שנה מגיעות אלינו כמה תערוכות אימרסיביות. דאלי, מונה, ול ון גוך זאת כבר התערוכה השנייה. בתערוכה זאת מתקיימים גם סיורים מודרכים שמובלים על ידי אנשי מקצוע בתחום האמנות.
תערוכה זאת מארחת גם יצירות של אמנים אחרים, בהם טומי כהן הישראלי, שיצירתו הדיגיטלית בתלת ממד לוקחת מוטיבים שונים מיצירותיו של ון גוך ומשתמשת בהם לצורך הבנייה של יצירה חדשה. בנוסף יש שם חלל שמוקדש לציורי החמניות של ון גוך, שהיה אחד המוטיבים המאפיינים שלו. כמו כן יש בתערוכה חלל מיוחד אשר מוקדש לאמנים מהעוטף ואמנים מפונים שבו הם מציגים מיצירותיהם, אותן ניתן לרכוש.
כאמור, זאת התערוכה האימרסיבית השנייה בארץ אשר מוקדשת לון גוך, והיא שונה מבחינות מסויימות מהראשונה, אשר לטעמי הייתה הרבה יותר מרשימה לטעמי, גם בכך שהייתה לה ראשוניות והיא הביאה את המתכונת האימרסיבית שהתערוכות האימרסיביות הבאות נבנו כמוה. התערוכה הזאת מפרטת את ההיסטוריה, אך היא דלה יותר במוצגים, ושיא השיאים, מארגניה דורשים תשלום נוסף עבור מה שהיה חלק בלתי נפרד בתערוכות הקודמות, סרט התלת ממד. מסתבר שהכרטיסים, היקרים, יש לציין, לא סיפקו את תאבונם הכספי של מארגני התערוכה.
התערוכה מציגה עד ה 31.8 בבניין אקספו 2 בתל אביב. החנייה המומלצת היא ממול, בפארק הירקון, שם מחיר החנייה הוא קבוע למשך כל היום.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
