ינואר 17, 2025
לפני קצת למעלה מעשרים שנה, זכה סרטו של דובר קוסאשווילי, 'חתונה מאוחרת' שיצא אל האקרנים בשנת 2001, בשלל פרסי אופיר ועוד כמה וכמה פרסים בינלאומיים. הוא היה שערורייתי, פורץ דרך, גדול מהחיים. הוא עסק בכנות ביחסי משפחה ובזוגיות בעדה הגרוזינית בארץ, והיו בו הרבה מאוד אקטים מיניים. הוא היכה את הארץ, והעולם, בהלם. דובר עצמו שילם מחיר יצירתי ואישי על הצלחתו המטאורית, שמעולם לא הצליח לשחזר. כיום, קצת יותר מעשרים שנה לאחר שיצא לאקרנים, הסרט שהתחיל כתרגיל בבית הספר 'סם שפיגל', הוא הגיע לתיאטרון הלאומי הבימה, בקופרודוקציה עם תיאטרון באר שבע.
התוצר שראינו על במת ההבימה הוא גרסה שונה לחלוטין של התסריט. בשנים האחרונות נפוצה מאוד התופעה, לקחת סרטים שהיו מצליחים מאוד בזמנם, ולהפוך אותם למחזות. לעיתים יש בכך הצלחות גדולות, כמו במקרים של 'איש הגשם' בקאמרי ו'יומן חוף ברייטון' בבית לסין, ולעיתים זה מצליח פחות, הרבה פחות.
במקרה שלפנינו, 'חתונה מאוחרת' הפך לתוצר שונה לחלוטין. הוא הפך מסרט עמוק, אפל, מלא יצרים, לקומדיה. נכון שגם בסרט המקורי היו אלמנטים קומיים, אך פה ניכר הדגש הקומי גם בליהוק. ליהוקו של צביקה הדר כאביו של הגיבור זאזא, ליהוקו של עמי סמולרצ'יק כדודה של הכלה הגרוזינית המיועדת, ועוד. אז אנחנו צוחקים הרבה. במילא מההלם שחשנו מול יצירתו המקורית של דובר לא נותר דבר. כבר חווינו אותו אז, וכיום זה כבר לא מטלטל יותר. יחסי העדות המתוחים ממילא, הסטריאוטיפים, כולם הלכו והתגברו. המתח בין הגרוזינים למרוקאים הוא כאין וכאפס מול המתחים העדתיים של היום. בכל מקרה, ניכר, לפי התפאורה, שאיננו עוסקים במשהו שמתרחש בהווה, אלא בעלילה שנטועה באותו זמן שבו התרחשה בסרט.
ייתכן שהאפיק הקומי היה באמת האפיק הנכון ביותר עבור ההצגה הזאת. למרות שיש שם עומק ריגשי, בין אישי, בין עדתי מסויים, וליהוקם של שחקנים מצויינים כמו מיכאל אלוני בתפקיד הראשי, אסתי זקהיים בתפקיד האם והילה שלו בתפקיד אילנה, הכלה המיועדת מגביר את העומק.
עלילת ההצגה עוסקת בזאזא, גבר בתחילת שנות השלושים לחייו שבחר בלימודי דוקטורט לפילוסופיה, מן הסתם לא כיוון מקצועי אופייני למשפחתו, כנראה קצת כמו דובר עצמו, שבחר בלימודי קולנוע, והוא עדיין לא נשוי. לזאזא יש בת זוג גרושה, עם ילדה, ממוצא מרוקאי. הוא לא מעז להציג אותה בפני משפחתו כיוון שהוא יודע שלא תתקבל אצלם. במקום זה הוא נפגש עם נשים צעירות מאוד ממוצא גרוזיני, שיכולות להתאים לו לפי הקודים של עדתו. ההצגה מתחילה בהכנות למפגש עם אילנה ומשפחתה. אילנה היא נערה בת 17, עדיין בתיכון, שחולמת על קריירה ולימודי עיצוב, היא רחוקה מלהיות פוריטנית ומספרת שיש לה ניסיון מיני עשיר, ובעצמה אינה רוצה להתחתן לפי תכתיבי העדה. עם זאת, השניים, זאזא ואילנה, כל אחד מטעמיו, משחקים את המשחק שלפי חוקיו הם באו לעולם. זאזא מנסה לשבור את הקוד, ורוצה חיי זוגיות ומשפחה עם יהודית, הגרושה המרוקאית, אהובתו, אך נכנע בסופו של דבר לתכתיבי המשפחה והעדה. תוך כדי כך, אנחנו מגלים שהוריו, שנפלו לאותה סיטואציה לפני חתונתם, כאשר לאביו הייתה אהובה שלא ענתה על התכתיבים, הוא התחתן בסופו של דבר עם אמו של זאזא כנגד רצונו. הם עושים לזאזא אותו דבר עצמו שעשו להם, כשדנו אותם לחיים של חובה, תכתיבים ואומללות.
יש סצינה נוגעת ללב, בין האב יאשה, שמגולם על ידי צביקה הדר, לבין האם לילי, היא אסתי זקהיים. הסצינה עוסקת בחזרה למאורע שבו השניים נישאו למרות שיאשה היה מאוהב באחרת וכלל לא רצה בלילי. היא שואלת אותו האם הוא אוהב אותה, והוא עונה בלאו מוחלט, שובר לב. שניהם מבינים ברגע הזה, שהם דנים את בנם לאותו גורל. עוד סצינה מרגשת היא הסצינה בה, בעקבות הסצינה הקודמת הזאת, לילי הולכת ליהודית ומבקשת להתפייס עימה. היא מבינה עד כמה השניים, זאזא ויהודית אוהבים זה את זה, והיא מבקשת את סליחתה. יהודית סולחת, אבל ההחמצה ושברון הלב ממלאים את האוויר.
אם אתם רוצים לצחוק, ואין לכם ציפיות לראות את הסיפור המטלטל של 'חתונה מאוחרת' כפי שראינו בסרט, תוכלו ליהנות מאוד מההצגה, וגם מהתוספת המוזיקלית של נגינתם האותנטית של האחים אלייב.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©