מיקה שלי הוא מחזמר שהוצג כבר מספר פעמים על ידי מסיימי בית צבי, מעין קלסיקה שחוזרים אליה שוב ושוב. במובן זה, מסיימי שנה זאת, מחזור ס"ב, יושבים על כתפי ענקים. הסיפור המלא של המחזמר, כפי שהוצג בהבימה, נמשך ארבע שעות, והוא מורכב יותר. אנו מקבלים מחזמר מקוצר שמבליט את כישרונותיהם המגוונים, בלי שום ספק, של המסיימים. אנו גם עושים הכרות עם הבולטים שבהם, אלה שמסומנים ככוכבים לעתיד, כמו דביר עונה וגיא גרופר, רוני שושן, גל מדמוני, הזמרת לי בלישה, ועוד.
מיקה שלי של 2024, לצערנו, רלוונטי כיום כפי שהיה בעבר, ואולי רלוונטי עוד יותר. למרות שהוא מתרחש בין שתי מלחמות, יום כיפור וששת הימים, הוא נוגע, לעומק או ברפרוף, בתהליכים ותופעות שונות בחברה הישראלית המתפתחת. התמודדות עם הלם קרב, הומוסקסואליות, ירידה מהארץ, חזרה בתשובה, ומעל לכל, התבגרות והתפכחות שמאפיינת את הצעירים הישראלים.
במידה מסוימת, ניתן להשוות את מיקה שלי ל'בלוז לחופש הגדול' שנכתב אחריו והפך ללהיט קולנועי ענק ולסרט קאלט וכיום מככב על במת בית לסין כמחזמר. שניהם מביאים סאגת התבגרות ישראלית, שכוללת התמודדות עם מלחמות, הלם קרב, מוות ושכול. רוב המתבגרים הישראלים מקבלים זאת כמובן מאליו, והם מוכנים, או שכך הם לפחות חושבים, להתמודד עם המציאות הישראלית הזאת. אחרים מנסים להלחם בה, אבל הם מהווים, כמובן, חלק מזערי ושולי בקבוצת המתבגרים.
רק עם הזמן הם מגלים מהו המחיר האמיתי שעליהם לשלם עבור החיים כאן, והם מגיבים לכך בצורות שונות, כמו ירידה מהארץ או חזרה בתשובה. אחרים חיים את חייהם עם הלם קרב מתמשך. ויחד עם זאת, מראה לנו המחזמר, החיים נמשכים ואפשר למצוא בהם גם טוב.
מיקה, הכוכבת, היא נערה ישראלית יפה, אשר מאוהבת בגידי, בן כתתה, שייפצע במלחמת ששת הימים, ילקה בהלם קרב ויעזוב את הארץ. ארי, חברו הטוב של גידי, הוא בן זוגה של חברתה נועה. אולם ארי מאוהב במיקה עוד מימי בית הספר התיכון, ולאחר שגידי עוזב את מיקה ואת ישראל, ארי שחזר בתשובה עוזב את חברתו, מחזר אחר מיקה ומתחתן עימה, אחרי שגם היא חוזרת בתשובה, כמובן. בעודה בהריון, פורצת מלחמת יום כיפור. הוא הולך לקרב, נהרג, ומשאיר אחריו את אשתו ההרה. לאחר שבנה, ארי, נולד, גידי חוזר לארץ ולאהבתו מיקה, שנופלת חזרה לזרועותיו יחד עם בנה התינוק. מסביב יש לנו סיפורי משנה, על החבר ההומוסקסואל שהוא גם פציפיסט ואינו רוצה להתגייס אך יש לו בן זוג שהוא מפקד בסיירת חרוב. המיתוסים הישראלים שלנו. חלקם נשברים, אחרים מתחזקים, ובעיקר מתחזקת הרוח הפטריוטית, לצלילי השירים של יאיר רוזנבלום, נכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. כשתצאו, לא תוכלו להפסיק לזמזם את השירים.
המחזמר מבוצע היטב וסוחף את הקהל. ניכרת כאן עבודת בימוי מורכבת של אבישי בן גל, בוגר בית צבי. התפאורה נהדרת, התלבושות מושקעות והתאורה של אורי מורג משחקת תפקיד מרכזי לא פחות מהשחקנים עצמם. הכוריאוגרפיה של גילי גבל יוצרת אווירה של התעלות. כל אלמנט במחזמר הזה קיבל תשומת לב לפרטי פרטיו, והוא מקסים את הצופה. הבונוס הגדול הוא, כמובן, הצפייה בכוכבי העתיד של התיאטרון הישראלי.
מחזמר מאת: גדי ענבר
לחני השירים: יאיר רוזנבלום
בימוי: אבישי בן גל
עיבודים והפקה מוזיקלית: אפי שושני
כוריאוגרפיה: גילי גבל
עיבודים קוליים והדרכת מקהלה: ניר שלו לוגסי
תפאורה: זוהר אלמליח • תלבושות: לנה רומננקו • תאורה: אורי מורג
משתתפים: תלמידי מחזור ס"ב
לפרטים ומועדים נוספים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
