קח אותי לירח בקולנוע

לסרט הזה יש רק כוכבת אחת. סקרלט ג'ונהנסון בתפקיד ענק, היא מציתה את המסך, ונראה כאילו שום דבר אחר מלבדה לא ממש חשוב. השחקנים האחרים, סיפור העלילה, הכל מתגמד מול הופעתה הגדולה מהחיים. מוזר לומר כך על סרט שהוא בסך הכל בינוני למדי, אבל זהו בהחלט המצב. אם שווה לראותו, זה רק בזכותה.

היא מגלמת אשת שיווק, ספק נוכלת ספק גאונה, ואולי שני אלה גם יחד, מה שברור הוא, שיכולותיה הבינאישיות הן עצומות. כולנו היינו רוצים להיות קצת קלי, וה אפילו לא שמה האמיתי (בסרט, כמובן). יכולות הבנה פסיכולוגית של האנשים שמולה, יכולת לדבר ולשכנע מבלי שיורגש אפילו שהיא מנסה לשכנע, הכל במעין מטה קסם קל, שמכסה, כמובן, על אישיות מורכבת וחיים מסובכים שחוותה.

אנחנו בולעים אותה בכל סצינה. הרבה פחות חשוב שהשחקן שאמור להיות עזר כנגדה בסרט, הוא צ'נינג טייטום, נראה כמו קן ממשפחת ברבי, משתדל להיות מאוד גברי וקשה להשגה ולהבנה, אבל הוא כל כך לא חשוב. סיפור האהבה שמנסים לספר לנו כאן הוא לא ממש חשוב. הוא רק עוד צד, ולא מאוד משמעותי, של הגיבורה האמיתית שלנו. היא תסתדר גם בלעדיו.

אחת מהדמויות הבודדות שיש להן זכות קיום ממשית בסרט הוא דווקא מו, סוכן הממשל שמגייס את קלי לעבודה. אותו משחק באופן נפלא וודי הרלסון. הוא מרתק ומתחבב עלינו בקלילות, למרות תפקידו הנלוז ולמרות שהוא לא תמיד נעים במיוחד לגיבורה שלנו. כל השאר הם צללים, חלקם חביבים, שמניעים את העלילה קדימה.

אה, העלילה. העלילה נראית כמו סיפור הזוי אילולא ידענו שיש בו יותר מגרעין של אמת. זוכרים את ההליכה של ארמסטרונג על הירח. את המשפט האלמותי, צעד קטן לאדם, צעד ענק לאנושות? זה כמעט לא קרה. הסרט מלווה את בנייתה של אפולו 11, את מלחמתה של נאסא על הישרדותה לאחר כשלון אפולו 1, ועל הניסיון של ממשלת ארצות הברית לצלם סרט גיבוי לשידור הישיר מהירח, במקרה של כישלון, כל זה בשם המלחמה הקרה בסובייטים שכבר הובילו, במשלוחה של הכלבה לייקה לירח.

קלי מסייעת בגיוס סנטורים לתמיכה בהמשך הפרויקט, היא מסייעת בהישרדותו בכל דרך אפשרית, והיא מייצרת את הסרט לבקשת (או דרישתו החד משמעית, ובניגוד לצו מצפונה) של הסוכן החלקלק מו. עשיית הסרט האמיתית הופסקה (יש האומרים שסטנלי קובריק הוא שניסה לעשותו),  הסרט האמיתי הוא השידור מהירח, והסרט נגמר בנשיקה בין סקרלט לצ'נינג. קיבלנו סוף טוב לרומן שהיה לא מאוד מעניין, אבל כל פריים של סקרלט הוא מרתק בסרט הזה, אז למה שלא נקבל נשיקה.

בשורה התחתונה: שווה לראות. בגלל סקרלט כמובן. לא היה מזיק אילו הסרט היה קצר יותר. 130 דקות זה קצת יותר מדי.