רנה שיינפלד, 'שימשי', בתמונע

רנה שיינפלד היא אחת הרקדניות הוותיקות בארץ, וממייסדות המחול הישראלי. לאחר שלמדה בג'וליארד, למרות שקיבלה הצעות רבות לרקוד ולנהל להקות מחול חשובות בחו"ל, היא בחרה לחזור לישראל והקימה את להקת בת שבע, לבקשתה של בת שבע דה רוטשילד וכמובן השפיעה רבות על התפתחות המחול המודרני בארץ.

היא כבר בת 85, אך כאשר הדבר נוגע אליה, הגיל הוא באמת רק מספר. כשרואים אותה מחוללת על הבמה, היא נראית צעירה ונערית, גמישה ומקפצת, ולא שוקטת לעולם על שמריה. בשלושים השנים האחרונות היא יצרה למעלה מארבעים עבודות, היא ממשיכה לפתח את שיטתה, שפת מחול ייחודית שכוללת ריקוד עם חפצים ואביזרים להעשרת הדמיון. היא יוצאת עם מופעים חדשים שלה ושל להקתה, המורכבת מחמש נשים בגילאים שונים.

בשנה האחרונה, לאחר אירועי ה 7.10, רנה מעלה את 'שמשי', יצירתה החדשה. העבודה כוללת קטע קינה, המתייחס למלחמה. הקטע נוצר בהשראת הסולו שיצרה מרתה גרהם כמחווה לסבל האימהי בזמן מלחמת האזרחים בספרד. אך העיקר ב'שמשי' הוא דווקא הרצון למצוא תקווה ושמחה, לחזור לשגרה שידענו פעם. כפי שאופייני לשיטתה, היא משתמשת גם כאן בדימויים, בטקסטים ובחפצים צבעוניים אשר יוצרים במה מלאת אור ושמחה.

כמו כן, רנה פונה אל כוחות עליונים ומיסטיים, וגם אל כוחות יומיומיים, היא פונה אל השמש והירח, אל האריה מלך החיות, ומחפשת דרך כך את הנחמה והאמונה. המוזיקה שמלווה את המופע מורכבת משירים מקוריים של רנה ומיצירותיו של בטהובן, שהסונטות שלו מבטאות את תחושותיה בתקופה המטלטלת הזאת. היא מתייחסת למצבי רוח ולחיפוש אחר נחמה.

צילום וידיאו: בנצי פומרצקי

אולי פחות ידוע, אך רנה היא גם משוררת שהוציאה כבר מספר לא מבוטל של ספרי שירים, ויצירות המחול שלה כוללות גם את יצירותיה הכתובות. באחד מספריה מצאתי את השיר הבא, שמקפל גם את הכאב, האבדן, ומצד שני, את האופטימיות הנחוצה כדי להמשיך במסע החיים:

כלומר אין מחר

כלומר אין מחר

הכל נגמר

יש לשנות כוון

אין אמון

לבד ומיד

לכרע ברך

לבד ומיד

להתפלל ולייחל

לגלות דרך אחרת

ליצר מחדש

משחק חדש

ללא חשש

ללא חשד

מיד