ספטמבר 5, 2026
האופרה הישראלית יוצאת לעונת 2026 ו 2027 כשהיא מבקשת לא רק להמשיך את פעילותה בתקופה בלתי אפשרית, אלא גם להגדיר מחדש את מקומה. לאחר עונה שהתנהלה בצל מלחמות וטלטלות, מציגה הנהלת האופרה חזון אמנותי חדש, מבנה ניהולי חדש ושורה של הפקות המשלבות רפרטואר אופראי מרכזי עם יצירה ישראלית מקורית.
במרכז השינוי עומדת המנכ"לית טלי ברש גוטליב, שלצדה ממשיך דן אטינגר כמנהל המוזיקלי, שירית לי וייס נכנסת לתפקיד המנהלת האמנותית, ומרטין אנגסטרום, מהדמויות הבולטות בזירה הבינלאומית של האופרה והמוזיקה הקלאסית, מצטרף כיועץ בינלאומי.
יו"ר מועצת המנהלים, פרופ. נילי כהן, הדגישה כי השנה החולפת הציבה בפני האופרה אתגרים גדולים, כמו בפני עולם התרבות כולו. ובכל זאת, לדבריה, האופרה הצליחה להמשיך ליצור, להציע עושר תרבותי ולשמש מקום שבו אפשר לנשום. לצד זאת היא הרחיבה את פעילותה לקהלים חדשים והצליחה להמשיך ולבנות את הבית גם בתקופה שבה עצם קיומה של פעילות תרבותית אינו מובן מאליו.
"עברו שנתיים מאז שבחרנו בטלי", אמרה, "וזכינו במנהיגה במישור האישי והאמנותי". לדבריה, האופרה מבקשת להמשיך לפעול בהתאם לחזון של מקימיה ולערכים של חירות ושוויון.
טלי גוטליב הציגה את השינוי כשלב טבעי בהתפתחותו של מוסד שכבר צבר עשרות שנות פעילות. "התוודעתי לבית, לעיר הקטנה הזאת של מצוינות, של כ 350 איש", אמרה. היא הזכירה את עשר שנות הובלתו של צח גרניט ואת העבודה שנעשתה בשנים האחרונות כדי להעניק במה לסולנים ישראלים, ובמקביל להמשיך ולהביא לארץ אמנים מובילים מחו"ל.
החזון החדש מבקש, לדבריה, לחזק בו זמנית את הזהות הישראלית ואת הנוכחות הבינלאומית של האופרה. במסגרת המבנה החדש תוביל המנהלת האמנותית את הרפרטואר וההפקות, ולצדה יפעל יועץ בינלאומי בכיר.
שירית לי וייס, שהייתה עד כה מנהלת הליהוק והמנהלת האמנותית של מיתר, תוביל את הרפרטואר, את ההפקות ואת טיפוח הדור הבא. היא מביאה לתפקיד ניסיון נרחב בעבודה עם זמרים ויוצרים וראייה אמנותית רחבה.
"זה תפקיד שראוי לך ולכישוריך", אמר לה דן אטינגר.
לדבריו, הצירוף של וייס ושל אנגסטרום עשוי להעניק לאופרה ממד בינלאומי משמעותי, לא רק באמצעות הבאת אמנים מחו"ל אלא גם באמצעות הוצאת האופרה הישראלית החוצה.
וייס עצמה דיברה בהתרגשות על התפקיד החדש. "אני חיה אופרה. זאת הנשמה שלי", אמרה. לדבריה, היא מקבלת תמיכה ורוח גבית מהנהלת הבית ומאנשיו, שאותם תיארה כ"אנשים יצירתיים יוצאי דופן".
השנה מציינת גם שנתיים ללכתו של מיכאל אייזנשטט, שתרם רבות להתפתחות האופרה הישראלית.
לצד וייס ואטינגר תוקם ועדת רפרטואר, שתעסוק בבניית הקו האמנותי מתוך שני דגשים מרכזיים: מצוינות ישראלית ונוכחות בינלאומית.
אטינגר, שממשיך כמנהל המוזיקלי לארבע שנים נוספות, הוא למעשה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של הבית. הוא התחיל כאן כסולן צעיר בגיל 17, המשיך כעוזר מנצח וכמנצח, ובהמשך הגיע לתפקיד המנהל המוזיקלי.
"מי שמתחיל צעיר צריך להוכיח את עצמו. אני כבר לא הצעיר שבחבורה, מרגיש במקום טוב באמצע", אמר.
על השינוי האמנותי אמר: "אני מתרגש מהקונספט האמנותי החדש הזה. האופרה שלנו בוגרת מספיק לכך".
מבחינתו, החיבור עם שירית לי וייס ועם מרטין אנגסטרום הוא הזדמנות להרחיב את גבולות הבית. "זהו תפקיד שראוי לך ולכישוריך", אמר לוייס, והדגיש כי הצירוף של אנגסטרום עשוי להכניס לבית ממד בינלאומי חדש.
"אנחנו רוצים להוציא את האופרה הישראלית החוצה", אמר, "בתקווה שיבוא גם שינוי מדיני שהעולם יקבל אותנו יותר".
מרטין אנגסטרום מצטרף כאמור כיועץ בינלאומי בכיר. מדובר באחת הדמויות המוכרות בעולם המוזיקה הקלאסית והאופרה, אדם שמאחוריו ניסיון של עשרות שנים בעבודה עם אמנים וזמרים ובבניית קריירות בינלאומיות.
אנגסטרום סיפר כי הקשר שלו לישראל החל כבר בגיל צעיר, כאשר ביקר בישראל כבחור צעיר. בשנת 1975 החל את דרכו כמנהל אמנותי בפריז, שם היה מעורב בקריירות של זמרים צעירים רבים. בהמשך עבר לשווייץ ולעבודה עם דויטשה גרמופון.
"אני אוהב לעבוד עם זמרים ואני מתרגש לעבוד עם האופרה הישראלית", אמר.
החיבור איתו אמור להיות דו כיווני. מצד אחד להביא לאופרה הישראלית קשרים, אמנים וידע מהזירה הבינלאומית. מצד אחר לפתוח בפני זמרים ויוצרים ישראלים אפשרויות חדשות בעולם.
דווקא בתקופה שבה הקשרים הבינלאומיים של ישראל בתחום התרבות מורכבים כל כך, המשמעות של מהלך כזה מקבלת משנה תוקף.
העונה החולפת התנהלה, כפי שנאמר במסיבת העיתונאים, "בצורה בלתי אפשרית". מלחמות, אזעקות וחוסר ודאות ליוו את הפעילות, ובכל זאת הצליחה האופרה לייצר עונה מלאה.
הנתון המרשים ביותר הוא 93 אחוזי תפוסה.
אבל הפעילות לא הסתכמה באולם. האופרה הוציאה לפועל 326 פעילויות למען הקהילה, והגיעה לילדים ולמשפחות ברחבי הארץ, כולל בחברה הערבית.
בזיכרון יעקב ובאופקים עלו ילדים על הבמה, ובאופקים התקיימה גם קייטנת קיץ לילדים.
"הנסיך הקטן" הועלה במיוחד עבור הקהל הצעיר והביא לאולם צעירים רבים יותר. על פי הנתונים שהוצגו, נרשמה עלייה של 30 אחוז במספר הצעירים שהגיעו.
שני פרידן נכט תעמוד בראש הפעילות לצעירים ותוביל את הניסיון להעמיק את הקשר בין האופרה לבין הדור הבא.
"אני שמחה להצטרף ולבנות קהילה צעירה באחד ממוסדות התרבות החשובים פה", אמרה.
לדבריה, דווקא בתקופה הנוכחית התרבות חשובה יותר מתמיד, משום שהיא יכולה לתרום ללכידות ולחוסן של החברה.
זהו למעשה אחד הצירים המרכזיים של האופרה החדשה: לא רק למכור כרטיסים אלא לבנות קהל. לא רק להביא את הקהל הקיים לאולם, אלא לייצר מערכת יחסים עם ילדים, צעירים, משפחות וקהילות שעד היום לא בהכרח ראו באופרה את הבית התרבותי שלהם.
את העונה יפתח "חליל הקסם" של מוצרט, בהפקה של בית האופרה של דורטמונד, הכוללת גם תיאטרון בובות.
ההפקה הייתה אמורה לעלות קודם לכן, אולם כאשר פרצה המלחמה היא נעצרה. הדרמה מאחורי הקלעים הייתה כמעט אופראית בפני עצמה. צוותי התפאורה כבר הקימו את התפאורה, וברגע שניתן היה הדבר הגיעו גם הסולנים מחו"ל.
ואז נשמעו האזעקות.
העבודה נקטעה שוב ושוב, אבל ההפקה נשמרה והוחזרה כעת לעונה החדשה.
הבחירה ב"חליל הקסם" כפתיחת העונה מעניינת במיוחד. זוהי יצירה העוסקת במסע, בחיפוש אחר אמת, באהבה, בפחד ובניסיון לעבור מעולם של אי סדר אל עולם של תבונה ואנושיות.
"פיטר גריימס" מאת בנג'מין בריטן היא אחת היצירות הדרמטיות והעוצמתיות ברפרטואר האופראי של המאה העשרים.
במרכזה עומד אדם מול קהילה. אדם שהופך למושא לחשד, לשמועות ולדעות קדומות, עד שהקהילה כולה הופכת לכוח הרסני.
הבמאי מגיע מוורשה, וההפקה מביאה לבמה יצירה שבה הקונפליקט בין היחיד לבין החברה אינו רק סיפור של תקופה אחרת. הוא נוגע בשאלות שמעסיקות גם את החברה העכשווית: מי קובע מהי אמת, כיצד נוצרת דעה ציבורית ומה קורה כאשר קהילה מחליטה שאדם מסוים הוא האשם.
"נשף מסכות" של ורדי תביא לבמה אופרה מאוחרת ומורכבת, המשלבת את הכוחות המוזיקליים הגדולים של ורדי עם הומור ואירוניה.
היצירה מבוססת על סיפור אמיתי סביב רציחתו של מלך שוודיה, אך העלילה הועברה בתקופת היצירה לארצות הברית, לבוסטון, והגיבור הפך למושל.
במרכזה עומד סיפור של אהבה אסורה, ולצדו סצנות נשפים גדולות ורגעים אינטימיים. ההפקה נעשית בשיתוף עם האופרה של רומא.
גם הקומדיה האופראית הגדולה של רוסיני, "הספר מסביליה", מקבלת מקום מרכזי בעונה.
זוהי הפקה שנבנתה במיוחד עבור האופרה הישראלית, כאשר רנו משמש ככוריאוגרף וכמעצב התפאורה.
העולם הבימתי מבקש לקחת את הצופה מסביליה המוכרת אל עולם של פלאות, אשליות ושיבושי ראייה. זהו עולם מתעתע, שבו לא תמיד ברור מה אמיתי ומה מדומיין.
ובתוך כל ה'בלגן' הזה נמצא פיגארו. פיגארו פה, פיגארו שם, ובעיקר פיגארו שמגיע כדי לסדר את הכול.
אבל אולי היצירה שמסמלת יותר מכל את החזון החדש היא "מופקרת", אופרה ישראלית חדשה מאת עידו ריקלין ויונתן כנען.
היצירה, שתעלה במאי, מתרחשת בתקופת המנדט הבריטי ומשלבת שלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית.
ריקלין סיפר כי קרא את סיפורה של בהייה, אישה ממשפחה מעורבת, רומנית ומרוקאית, שנרצחה בירי. בהמשך התברר כי מי שכונתה "המופקרת" הייתה למעשה סוכנת של ההגנה.
מכאן נולד גם השם.
כנען הסביר כי המילה "מופקרת" נושאת בעברית משמעות כפולה. מצד אחד זהו הכינוי שהודבק לאישה. מצד אחר, השאלה היא כיצד היא עצמה הופקרה.
היצירה אינה מבקשת רק לספר סיפור היסטורי. היא מנסה ליצור שפה מוזיקלית שמפגישה את האופרה המערבית עם המוזיקה הערבית.
כנען סיפר כי חקר את המוזיקה הערבית וגילה קווי דמיון רבים בינה לבין האופרה, במיוחד בכל הנוגע לעולם הרגשי ולווירטואוזיות הקולית והעיטורית. אחת הדמויות היא הינד, חברתה הטובה של בהייה, ותפקידה יאפשר גם להציג גרסה ערבית של האריה שלה. את הינד תגלם ענת צ'רני.
זהו בדיוק סוג היצירה שהאופרה מבקשת להציב במרכז הזהות החדשה שלה: יצירה ישראלית שנולדת מתוך ההיסטוריה המקומית, אבל פונה אל קהל רחב יותר ומנהלת דיאלוג עם תרבויות שונות.
"פאוסט" של גונו היא מבחינת דן אטינגר גם סיפור אישי.
"הסולואים הראשונים שלי היו פאוסט של גונו", סיפר. "ניצחתי לראשונה לפני עשור".
החזרה אל היצירה באופרה הישראלית היא מבחינתו סוג של קאמבק.
ההפקה של סטפן אופודה מביאה אל הבמה עולם חזותי המזכיר במידה מסוימת את לאונרדו דה וינצ'י. ההפקה מורכבת מאוד מבחינה בימתית והציבה לאורך הדרך אתגרים בפני מחלקות שונות בבית.
אבל הניסיון שנצבר בהפקות קודמות, בהן "דידו ואניאס" ו"סיפורי הופמן", מאפשר היום לאופרה להתמודד עם הפקות מסוג זה בביטחון רב יותר.
העונה תסתיים ב"כרמן" של ביזה, בהפקה מסורתית עם נוכחות ישראלית יוצאת דופן.
יותר מ 80 אחוז מהקאסט בתפקידים המרכזיים יהיו זמרים ישראלים. בין השמות שהוזכרו נמצאים עודד רייך, אלה וסיליביצקי, יעל לויטה, יואב איילון וטלי קצף.
גם רחל פרנקל משתתפת בהפקה. פרנקל עזבה בעבר לקריירה בינלאומית וכיום משלבת את הקריירה עם החיים בקיבוץ.
הבחירה ב"כרמן" כיצירה שתחתום את העונה מאפשרת לאופרה להציג את הכוח הישראלי שלה. אטינגר ציין כי עדיין לא הצלחנו לגדל בארץ מספיק טנורים דרמטיים, אבל דווקא העלאת "כרמן" עם קאסט ישראלי רחב היא הוכחה להתפתחותו של עולם הזמרה המקומי.
העונה החדשה של האופרה הישראלית היא הרבה יותר מרשימת אופרות.
יש בה מוצרט ובריטן, ורדי ורוסיני, גונו וביזה. אבל לצדם יש יצירה ישראלית חדשה, זמרים ישראלים, קהלים צעירים, פעילות בקהילה וניסיון להגיע גם למקומות ולאוכלוסיות שאינם הקהל המסורתי של האופרה.
מעל הכול נמצא השינוי האמנותי והניהולי שמבקשת ההנהלה להוביל.
טלי ברש גוטליב מביאה חזון חדש לבית. שירית לי וייס מקבלת לידיה את ההובלה האמנותית. דן אטינגר ממשיך את הקשר העמוק שלו עם האופרה. מרטין אנגסטרום פותח חלון משמעותי אל הזירה הבינלאומית.
הכוונה היא להעמיק את מקומה של האופרה הישראלית בבית, אבל גם להוציא אותה החוצה. לפתוח דלתות חדשות לאמנים ישראלים ולהעמיק את מקומה של ישראל בזירה הבינלאומית.
לאור השנה שעברה על עולם התרבות בישראל, עצם הרצון הזה הוא כבר הצהרה.
האופרה הישראלית אינה מסתפקת בהישרדות. היא מבקשת להמשיך ליצור, לגדול, להרחיב את הקהל ולהמריא לפסגות חדשות. ובעיקר, כפי שאמרו אנשי הבית, להמשיך להיות מקום שבו אפשר לנשום.
צילום: אביבה רוזן
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©