ההצגה 'שפירא' מבוססת על מקרה אמיתי, חיים אמיתיים, של יהודי שחי במאה התשע עשרה, אך מצליחה להעביר לנו מסרים, תחושות וחוויות שרלוונטים, לצערנו, גם בימינו. משה שפירא, ששינה את שמו כשהתנצר, ממשה למוזס וילהלם, נדד מרוסיה לישראל ובארץ נשא לאישה גרמניה, ועסק בסחר בעתיקות. לאחר שנתפס בנוכלות ורמאות, הוא שיקם את עסקיו, וכעבור שנים מספר ניסה למכור מגילות עתיקות שנמצאו במערות בארץ למוזיאון הבריטי.
לאחר שנקבע שהמגילות הן זיוף, הוא התאבד, והותיר אחריו את אשתו האוהבת ושתי בנות, שהצעירה שבהן הפכה לסופרת ונודעה בספרה 'בת ירושלים הקטנה', שמבוסס על סיפור חייה. לאחר שהיגרה לצרפת הצליחה להוכיח שאינה יהודיה, וכך ניצלה מן הנאצים, בעוד שאחותה, שהתכחשה לחלוטין לאביה וליהדות, נרצחה על ידי הנאצים במחנה השמדה.
המחזה, שנכתב על ידי הרב הראשי של צ'כיה שהוא גם סופר ומחזאי, קרול סידון, מביא לקדמת הבמה את נפשו המסוכסכת של היהודי שחי בגלות, אותו יהודי ששנוא על ידי סביבתו ומתקשה לקבל את עצמו, ואלמנטים של אנטישמיות על הניואנסים השונים שלה, התייחסות קונפליקטואלית של היהודים אל עצמם. שפירא, המגולם על ידי דודו ניב, דוד גינצבורג מן המוזיאון הבריטי המגולם על ידי דימה רוס, ושל שתי הבנות (הלנה ירלובה והדס אייל), ששתיהן, כאמור, התכחשו לאביהן וליהדות, ואכן על פי הדת היהודית אינן יהודיות, כיוון שאימן הייתה נוצריה.
דודו ניב, במונולוג חזק ופוצע, שמזכיר ביותר משמץ את הדיאלוג של הסוחר מוונציה של שייקספיר, מתעטף במעיל הקפוטה שלו, שלקח עמו לכל מקום בעולם למרות שהתנצר, ובכל מקום בעולם הוא נוכח לראות שלמרות שהוא מתלבש בבגדי הגויים המשובחים ביותר ונשוי לנוצריה גרמניה יפהפיה, ממשיכים תמיד לראות בו את היהודי, היהודון, השונה, יוצא הדופן, הנוכל, ובהתנהלותו הוא גם מוכיח לגויים שכל הסטריאוטיפים שלהם נכונים לגביו. הוא, שעושה רושם שמעמדו גבוה ושהוא מעריך את עצמו, מעיד על עצמו בפרץ רגשות שמאז ומתמיד היה מרצה, ריצה את כולם כדי להתקבל, וכאשר נדחו המגילות שניסה למכור כמזוייפות, הוא החליט להיכנע, ופרש, ממשפחתו, מארצו ומחייו, נסע לאמסטרדם ושם לקח את חייו במו ידיו.
סיפור המעשה המרתק, והאמיתי, נבחן כאן לאור העובדה, שמגילות קומראן נתגלו 65 שנים לאחר ששפירא ניסה למכור את המגילות שלו למוזיאונים והוקע כרמאי, אך סיבת הפסילה הופרכה: הוכח כי התנאים בהם השתמרו מגילות קומראן, אפשרו באותה מידה את השתמרותן של המגילות של שפירא, שכבר לא ניתן היה לאתרן. מעבר לסיפור המסגרת, מושם בהצגה זאת דגש על אופיין של הדמויות ומערכות היחסים ביניהן. המשחק המופתי והמרגש של השחקנים, דודו ניב, הלנה ירלובה, הדס אייל, נטליה גנטמן ודימה רוס, ממחיש לנו את המבנה הריגשי של אנשים שחיו את חייהם בנסיבות שעיוותו את אישיותם והביאו אותם למעשים קיצוניים, את היהדות והשפעתה בעולם אנטישמי, ואת ההסתכלות הגויים על היהודי. בימים אלה, אנחנו חווים שוב את האנטישמיות שהולכת וגוברת בעולם, וההצגה נעשית שוב רלוונטית ביותר, לצערנו.
משחק חזק ומרגש, בשילוב עם בימוי מפתיע ומקורי של מיכאל טפליצקי, הבמאי של מלנקי, ומשחקי התאורה שמקנים לכל סצינה את האווירה המתאימה, מביאים ליצירה מרתקת שלא תשכח מלב הצופה.
מאת קרול סידון
בימוי מיכאל טפליצקי
יוצרים
מחזה: קרול סידון
תרגם מצ'כית: פאר פרידמן
בימוי: מיכאל טפליצקי
עיצוב תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי
מוסיקה: יבגני לויטאס
עיצוב תלבושות: סשה חחן
עיצוב תאורה: מישה צ'רניאבסקי, אינה מלקין
משתתפים:
הלנה ירלובה, דודו ניב, נטליה גנטמן, הדס אייל, אורי לבנון, דימה רוס
לפרטים נוספים:
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©