ההזמנה בקולנוע

⭐⭐⭐

כשארוחת ערב הופכת למבחן של אהבה, תשוקה והיכולת להתחיל מחדש

"ההזמנה" מתחיל כקומדיה זוגית קלילה, כמעט שגרתית, אך בהדרגה הופך לדרמה העוסקת באחד הנושאים המורכבים ביותר בחיי אדם: האם אפשר להציל זוגיות שנשחקה, או שלפעמים הדרך היחידה קדימה היא להיפרד.

הסרט, המבוסס על הסרט הספרדי "השכנים מלמעלה", שומר על המבנה הקאמרי של המקור. רוב העלילה מתרחשת בדירה אחת, סביב ארוחת ערב תמימה לכאורה, אך ככל שהערב מתקדם נושרים בזה אחר זה המסכות, הסודות וההעמדות הפנים. במקום ארוחה נעימה מקבלים הצופים עימות רגשי, מצחיק, מביך ולעיתים גם כואב.

פתיחה איטית שמתחילה לבעור

תחילתו של הסרט מעט מהוססת. הדקות הראשונות מציגות זוג הנמצא במשבר שקט. השגרה כבר השתלטה על היחסים, השיחות הפכו טכניות והקרבה הפיזית כמעט נעלמה. למרות שהמצב מוכר לרבים, הדרך שבה הוא מוצג אינה מצליחה לעורר עניין רב, והפתיחה נמשכת מעט מעבר לנדרש.

התמונה משתנה כאשר מגיעים השכנים מהקומה מעל. הם אינם רק זוג יפה ומלא ביטחון עצמי, אלא גם מקור קבוע לרעשי אהבה שמלווים את חיי השכנים כמעט מדי לילה. כבר מן הרגע הראשון ברור שהם מייצגים תפיסת עולם שונה לחלוטין של זוגיות, מיניות וחופש אישי.

כאן הסרט מתעורר לחיים. הדיאלוגים הופכים חדים יותר, ההומור עובד טוב יותר, והמפגש בין שתי תפיסות העולם יוצר עניין אמיתי.

בין קומדיה לדיון על זוגיות

ככל שהערב מתקדם, השיחות הופכות לחשופות יותר. הדמויות מספרות על חייהן, על הפחדים שלהן ועל הרצונות שהעדיפו להסתיר. הדיון במיניות אינו נועד רק לזעזע או להצחיק, אלא משמש דרך לבחון את השאלה מה באמת מחזיק זוגיות לאורך שנים.

זהו גם המקום שבו הסרט מתחיל לחזור מעט על עצמו. חלק מהוויכוחים נמשכים זמן רב מדי, והתחושה היא שהתסריט מבקש להדגיש שוב ושוב את אותן נקודות. במקום להתקדם אל הרעיון המרכזי, הוא לעיתים מסתובב במעגלים.

יש רגעים שבהם הסרט מזכיר מאוד קומדיות זוגיות אמריקניות טיפוסיות. הדמויות נוטות לנתח כל משפט וכל רגש, והדיונים הופכים מעט מנדנדים. במקום לתת למצבים לדבר בעד עצמם, התסריט מסביר אותם שוב ושוב.

זו אולי חולשתו העיקרית של הסרט. במקום לשמור על הקצב שנבנה באמצע הדרך, הוא מאבד מעט מהחדות שלו.

פנלופה קרוז גונבת את ההצגה

למרות קאסט איכותי, אין ספק מי הכוכבת האמיתית של הסרט. פנלופה קרוז מצליחה להפוך כל כניסה שלה לפריים לרגע שקשה להסיר ממנו את העיניים. היופי הטבעי שלה אינו הסיבה היחידה לכך. היא מביאה אל הדמות שילוב של ביטחון עצמי, הומור, רגישות וחום אנושי.

המבטא הספרדי הכבד, טעויות האנגלית הקטנות והחיוך הכובש מעניקים לדמות קסם טבעי שאי אפשר ללמד בבית ספר למשחק. היא מצליחה להיות מצחיקה מבלי להתאמץ, סקסית מבלי להגזים ואנושית גם ברגעים שבהם הדמות עלולה הייתה להפוך לקריקטורה.

סת' רוגן מצדו מגיש הופעה טובה ומאופקת יותר מהרגיל. הוא מצליח להציג אדם מבולבל, עייף מהשגרה, אך כזה שעדיין מחפש דרך להציל את יחסיו. הכימיה בינו לבין קרוז עובדת היטב, וגם שאר חברי הקאסט תורמים למתח שנבנה לאורך הארוחה.

דווקא הסוף הוא הנקודה החזקה ששווה את כל הסרט

אם יש רעיון אחד שבאמת מצליח להישאר עם הצופה לאחר סיום הסרט, הרי שהוא מגיע דווקא בדקות האחרונות.
"ההזמנה" אינו שואל רק האם בני זוג צריכים להישאר יחד. הוא שואל האם אפשר ליצור מערכת יחסים חדשה לחלוטין עם אותו אדם. האם אחרי שנים של הרגלים, אכזבות ופשרות ניתן לבחור מחדש זה בזו.

זו שאלה מעניינת הרבה יותר מכל הדיונים על מיניות או קנאה שמופיעים קודם לכן. חבל שהיא אינה מקבלת מקום מרכזי כבר בשלבים מוקדמים יותר של העלילה.
דווקא כאשר הסרט מפסיק לנסות להצחיק ומתחיל לעסוק בכנות במשמעות של אהבה ארוכת שנים, הוא הופך למשכנע באמת.

סרט עם מסר מוכר, אך לא משעמם

הרעיון שלכל אדם יש יתרונות וחסרונות אינו חדש. גם ההבנה שכל מערכת יחסים דורשת עבודה, ויתורים והתמודדות עם חולשות אישיות אינה מהפכנית.
ובכל זאת, "ההזמנה" מצליח להגיש את הנושאים הללו בצורה נגישה ומהנה.

גם אם אינו מחדש מבחינה רעיונית, הוא מצליח לעורר מחשבה ולגרום לצופים לבחון מחדש את האופן שבו הם תופסים זוגיות, תשוקה והיכולת להשתנות.

אין מדובר ביצירת מופת, וגם לא בקומדיה שתיזכר כאחת הגדולות של השנים האחרונות. היא סובלת מחזרתיות, מקצב לא אחיד ומכמה רגעים דביקים מדי. אבל לצד החסרונות האלה יש בה גם הומור, משחק טוב, ובעיקר סיום שמעניק משמעות מחודשת למה שנראה בתחילה כמו עוד קומדיה רומנטית.

בסופו של דבר, "ההזמנה" מזכיר לנו שהבעיה האמיתית בזוגיות אינה תמיד היעדר אהבה, אלא השאלה האם שני אנשים מוכנים להכיר מחדש זה את זו, גם אחרי שנים ארוכות של חיים משותפים.

בשורה התחתונה: הסרט מתחיל באיטיות, משתפר משמעותית עם כניסת השכנים, סובל מיותר מדי נוירוזות אמריקניות, אך מצליח לסיים באופן מעניין ומעורר מחשבה. פנלופה קרוז היא ללא ספק הכוח המוביל של הסרט, והסיום מעניק לו עומק שהיה ראוי לקבל מקום גדול יותר לאורך כל הדרך.

שם הסרט: ההזמנה (The Invite)
במאית: אוליביה ויילד
מבוסס על: הסרט הספרדי "השכנים מלמעלה" (Sentimental) מאת ססק גאי, המבוסס על מחזהו Els veïns de dalt
שחקנים: סת' רוגן, פנלופה קרוז, אוליביה ויילד, אדוארד נורטון