ליליאן הול בקולנוע

Home תיאטרון ליליאן הול בקולנוע
ליליאן הול בקולנוע
תיאטרון

★★★★☆

"ליליאן הול: האור שבפנים" – פרידה כואבת מהבמה ומהזיכרון

בין תיאטרון לדמנציה

The Great Lillian Hall הוא סרט של שני נושאים מרכזיים וכוכבת אחת גדולה באמת.

מצד אחד זהו סרט על הזדקנות והתמודדות עם דמנציה, על הרגע שבו אדם מתחיל לחוש שהשליטה במוחו ובזיכרונו הולכת ומתערערת. מצד שני זהו סרט על עולם התיאטרון, על האובססיה לבמה, על מאחורי הקלעים, על חרדות של שחקנים, ועל הקושי העצום של אמן לקבל את האפשרות שהכלי המרכזי שלו מתחיל לקרוס.

ליליאן הול היא שחקנית תיאטרון נערצת, אגדה ניו יורקית של ממש, שנמצאת בחזרות למחזה חדש. אלא שבמהלך העבודה מתחילים להופיע סדקים קטנים. מילים נשכחות, בלבול, רגעים של אובדן ריכוז. בתחילה נדמה שמדובר בעייפות או לחץ, אך בהדרגה מתברר שמדובר בתהליך עמוק וכואב הרבה יותר.

הסרט מצליח להימנע ברובו ממלודרמה זולה. הוא אינו מנסה לסחוט בכוח דמעות, למרות שאלה מתגנבות לעיתים, אלא בוחר בהתבוננות עדינה ומדויקת באישה שמרגישה כיצד הזהות שבנתה לעצמה במשך עשרות שנים מתחילה לחמוק ממנה.

ג'סיקה לאנג במופע אדיר

הכוכבת הגדולה של הסרט, שהיא ענקית ללא עוררין, היא Jessica Lange שעושה כאן תפקיד יפהפה ונוגע ללב. לאנג מצליחה להעביר בו זמנית עוצמה של דיווה תיאטרונית לצד שבריריות הולכת ומעמיקה. היא אינה משחקת רק אישה חולה, אלא שחקנית שמרגישה כיצד הזהות שלה מתחילה להיעלם.

הרגעים החזקים ביותר בסרט אינם דווקא רגעי ההתפרקות, אלא הניסיון הנואש להמשיך לתפקד כרגיל. להחזיק טקסט. לעמוד על במה. לשכנע את כולם ובעיקר את עצמה שהכול עדיין בשליטה.

לצידה מופיעה Kathy Bates בתפקיד מצוין נוסף שמזכיר שוב עד כמה היא שחקנית מדויקת וחכמה. גם Pierce Brosnan ו־Lily Rabe מוסיפים שכבות אנושיות ורגשיות לסיפור, והקאסט כולו יוצר תחושה של להקת תיאטרון אמינה, מלאה במתחים, נאמנויות ופחדים.

עולם התיאטרון כזירת חיים ומוות

אחד ההיבטים היפים בסרט הוא האופן שבו הוא מציג את עולם התיאטרון. לא רק כמרחב אמנותי אלא כמעט כדת. הבמה עבור ליליאן איננה מקום עבודה. היא הבית היחיד שהיא מכירה באמת.

הסרט מיטיב להראות את הדינמיקה המורכבת של חזרות, יחסי במאי ושחקנים, המתח סביב הצלחה או כישלון, והיחס האמביוולנטי כלפי כוכבת מזדקנת. כולם מעריצים את ליליאן, אך במקביל גם חוששים ממנה ושואלים את עצמם האם היא עדיין מסוגלת להחזיק הפקה שלמה על כתפיה.

יש כאן גם אמירה חריפה על עולם הבידור ועל היחס שלו להזדקנות. כל עוד האמן מתפקד הוא נערץ. ברגע שמופיעים סימני חולשה, המערכת מתחילה לחפש מחליפים. ליליאן, שבעבר שלטה לחלוטין בבמה, נאלצת להתמודד עם האפשרות שהעולם שהיא מכירה כבר איננו מסוגל להכיל אותה.

הצילום של הבמה והחזרות מוסיף לא מעט לאווירה. לעיתים קשה לדעת היכן נגמרת ההצגה והיכן מתחילים החיים עצמם. התאורה, המסדרונות החשוכים, האיפור והטקסטים החוזרים שוב ושוב יוצרים תחושה כמעט חלומית, כאילו ליליאן עצמה כבר חיה בין מציאות לבין זיכרון מתפורר.

"גן הדובדבנים" כהדהוד של הסרט

אחד הרבדים המעניינים ביותר ביצירה הוא האנלוגיה בין עלילת הסרט לבין עלילת המחזה "גן הדובדבנים" של צ'כוב, המחזה שליליאן עובדת עליו במהלך החזרות.

החיבור הזה איננו מקרי. בדיוק כפי שב"גן הדובדבנים" הדמויות נאחזות בעולם ישן שעומד להיעלם, כך גם ליליאן נאחזת בתיאטרון ובזהות שבנתה לעצמה במשך עשרות שנים. בשני המקרים מדובר באנשים שמסרבים להשלים עם שינוי בלתי נמנע.

הדמויות של צ'כוב מתקשות להבין שהזמן השתנה ושאי אפשר עוד להמשיך לחיות בתוך הזיכרון והעבר. גם ליליאן מסרבת לוותר. היא ממשיכה להיאחז בטקסטים, בבמה ובמשמעת המקצועית שלה כאילו ניתן לעצור כך את תהליך ההתפוררות.

האנלוגיה הזו מעניקה לסרט רובד מלנכולי ועמוק יותר. לא רק סיפור על מחלה, אלא יצירה על אובדן עולם שלם. על בני אדם שמרגישים כי ברגע שהם מאבדים את תפקידם, הם מאבדים גם את עצמם.

סרט קטן עם רגש גדול

זה איננו סרט של דרמות הוליוודיות מתפרצות. הקצב שלו איטי יחסית, מתבונן, לעיתים אפילו תיאטרלי מאוד. יהיו צופים שימצאו אותו מאופק מדי, אך דווקא האיפוק הזה הוא שמעניק לו כוח.

הסרט מבקש להתבונן באישה אחת ברגע של התפוררות פנימית, ולעשות זאת בלי רחמים עצמיים ובלי מניפולציות זולות. הוא עוסק בפחד בסיסי ואוניברסלי מאוד: מה קורה כאשר האדם מתחיל לאבד את מה שהגדיר אותו כל חייו.

בסופו של דבר, "ליליאן הול: האור שבפנים" הוא דרמה אינטימית, חכמה ומרגשת, שנשענת כמעט לחלוטין על הופעה נפלאה של ג'סיקה לאנג. זהו סרט על זיכרון, על אמנות, על הזדקנות, ועל הניסיון הנואש להחזיק עוד רגע אחד באור הזרקורים לפני שהמסך יורד.

שם הסרט בעברית: "ליליאן הול: האור שבפנים"
שם מקורי: The Great Lillian Hall
בימוי: Michael Cristofer
תסריט: Elisabeth Seldes Annacone

שחקנים:
Jessica Lange – ג'סיקה לאנג
Kathy Bates – קתי בייטס
Pierce Brosnan – פירס ברוסנן
Lily Rabe – לילי רייב
ארצות הברית, 2024

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה