רמי קליינשטיין בברלין

Home מופעים רמי קליינשטיין בברלין
רמי קליינשטיין בברלין
מופעים

רמי קליינשטיין בברלין: כשהשירים הופכים לזיכרונות

מאת אלון רוזן

מפגש עם הפסקול הישראלי

במוצאי שבת, 21 בנובמבר, הופיע רמי קליינשטיין בבית הכנסת 'ריקה' בברלין, במסגרת מופע הסיום של ימי התרבות היהודיים ה-39. באולם ישבו ישראלים שהגיעו לברלין לתקופות שונות בחייהם, לצד קהל מקומי שבא להכיר את אחד הקולות המוכרים של המוזיקה הישראלית. מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בערב שבו המוזיקה היא הרבה מעבר לרצף של להיטים. השירים החזירו את הקהל לתקופות אחרות, לבתים שבהם גדלו ולזיכרונות שנשארו איתם גם לאחר שעזבו את ישראל.

קליינשטיין עלה לבמה עם הפסנתר והקול המוכר, אבל לא נשאר צמוד לכיסא. הוא היה מלא אנרגיה, קם, רקד ונע על הבמה בהתלהבות. גם כשהוא כבר מזמן אינו בן שמונה עשרה, היה בו מרץ של אמן שנהנה מכל רגע של הופעה. הקהל הגיב בהתלהבות, ובמקרים רבים הצטרף לשירה.

סיפורו של פסנתרן

בין השירים שיתף קליינשטיין את הקהל בסיפורים מילדותו ובתחילת דרכו המוזיקלית. הוא סיפר שהכישרון המוזיקלי שלו היה מבחינתו מתנה מאלוהים. בכל פעם שהיה פסנתר בסביבה, הוא היה ניגש אליו ומנגן, עד שהוריו החליטו לקנות לו פסנתר. אלא שבאותה תקופה הוא דווקא חלם על אורגן האמונד. הוא נזכר בצלילים ששמע ברדיו בשנות השישים, במוזיקה של התקופה ובהשפעה של להקת הביץ' בויז. הוריו אמרו לו שכאשר יגדל יוכל לקנות לעצמו את הכלי שהוא רוצה.

הוא סיפר גם על לימודי המוזיקה הקלאסית אצל אאידה ואנריקה ברנבוים, הוריו של דניאל ברנבוים. את אנריקה תיאר כמורה בעל נוכחות מרשימה, שאפילו הטילה עליו מורא. בהמשך הערב הוא גם נתן לכך ביטוי בנגינה בפסנתר. קטעי המוזיקה הקלאסית שהשתלבו בין השירים חשפו צד נוסף שלו, כזה שלא תמיד זוכה למקום בהופעות המבוססות על הלהיטים המוכרים.

ריטה והשירים שהקהל זוכר

כמובן, חלק מרכזי מהערב הוקדש לשירים שהפכו לחלק מהזיכרון המוזיקלי של כמה דורות בישראל. נשמעו בין היתר „על הגשר הישן”, „רדיו”, „אש”, „מתנות קטנות”, „קר שם בחוץ” ו„עניין של זמן”. קליינשטיין חזר גם לשירים המזוהים עם ריטה ועם התקופה שבה השניים יצרו והופיעו יחד. בין הקטעים האלה היה „בוא”, ובו השורה המוכרת „ספר לי קצת על רגעי הפחד”, וכן „לפעמים הלב כואב”.

החיבור לריטה היה חלק בלתי נפרד מהערב. במשך שנים רבות הייתה השותפות המוזיקלית ביניהם אחד הסיפורים הבולטים במוזיקה הישראלית. השירים שנולדו בתקופה ההיא ממשיכים לחיות גם היום, והקהל בברלין קיבל הזדמנות לשוב אליהם. לצד השירים המוכרים נשמעו גם „אהבתי אותה בשדות” וקטעים נוספים שהזכירו עד כמה רחב הרפרטואר של קליינשטיין.

ברלין דרך הסיפור המשפחתי

אחד הרגעים המשמעותיים ביותר בהופעה היה דווקא הסיפור האישי שסיפר על משפחת אמו. קליינשטיין נולד בניו יורק וגדל בישראל, אך הקשר שלו לברלין מתחיל הרבה לפני ביקורו הנוכחי. משפחת אמו נאלצה לברוח מברלין לארצות הברית בעקבות עליית הנאצים והתגברות הרדיפות נגד היהודים.

הוא סיפר שאמו נתנה לו בעבר את כתובת הבית שבו נולדה וחיה עם משפחתה במשך שלוש שנים, לפני שנאלצו לעזוב. היא ביקשה ממנו לבקר במקום. לדבריו, כבר בשנת 2019 הייתה לו הזדמנות לעשות זאת, אך הוא לא הגיע לשם. הפעם החליט למלא את בקשתה. בבוקר ההופעה הוא הגיע אל הבית, וכך הפך הביקור בברלין גם למסע אישי אל ההיסטוריה המשפחתית שלו.

הסיפור הזה קיבל משמעות מיוחדת דווקא במקום שבו התקיימה ההופעה. בית הכנסת בריקה הוא חלק מהחיים היהודיים בברלין, והמפגש בין סיפור משפחתי של בריחה מהעיר לבין הופעה של אמן ישראלי שחזר אליה כעבור שנים רבות היה רגע שלא היה אפשר להתעלם ממנו.

בין ישראל לאמריקה

קליינשטיין דיבר גם על אהבתו לישראל, על החום האנושי, הלב וההיסטוריה שלה, לצד ההשפעה האמריקאית שנשארה חלק ממנו. הוא הזכיר את בילי ג'ואל ואת „Piano Man”, והדברים התחברו לסיפור הילדות שלו ולמוזיקה שעליה גדל. היה מעניין לשמוע כיצד שני העולמות האלה, האמריקאי והישראלי, ממשיכים להתקיים ביצירה שלו.

בסופו של הערב נשארה התחושה שהקהל לא הגיע רק לשמוע זמר מבצע את שיריו המוכרים. הוא הגיע לפגוש חלק מהעבר שלו. עבור ישראלים שחיים בברלין, השירים האלה יכולים להחזיר לרגע את הבית, את השפה ואת הזיכרונות. קליינשטיין הצליח ליצור את החיבור הזה בלי מאמץ נראה לעין, באמצעות הפסנתר, הסיפורים והאנרגיה שהביא לבמה.

זו הייתה הופעה אישית, חמה ומלאת חיים, ובמיוחד ערב שבו המוזיקה הישראלית פגשה את ההיסטוריה היהודית של ברלין.

צילום: אלון רוזן

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה