Daniel's Distruction ההרס של דניאל בSophiensæle ברלין

Home תיאטרון Daniel's Distruction ההרס של דניאל בSophiensæle ברלין
Daniel's Distruction ההרס של דניאל בSophiensæle  ברלין
תיאטרון

 

​מסע פיוטי ונוגע ללב אל נבכי ההתמכרות, ה־Chemsex והחיפוש אחר קשר אנושי בברלין

​מאת אלון רוזן

​ההצגה daniel's destruction, ההרס של דניאל, המבוססת על סיפור אמיתי של בחור צעיר בברלין, מספרת את סיפורו של דניאל, שחייו מתנהלים בצל התמכרות לסמים, בדידות, מיניות וחיפוש נואש אחר קרבה.

היצירה נוגעת בתופעת ה־Chemsex, קיום יחסי מין תחת השפעת סמים, ובוחנת כיצד המפגש בין חומרים ממכרים לתלות רגשית מטשטש את הגבולות שבין הנאה לסבל, חופש לשעבוד ואינטימיות לניצול. במקום להציג את דניאל כמקרה קליני מרוחק, העבודה מבקשת לחוש את הדופק הפנימי של החוויה, את המתח שבין הצורך העמוק בחיבור לבין המחיר הנפשי והגופני שגובה התלות המתמשכת.

​כשהגוף הופך למטבע והבחירה נעלמת

​לצד ההתמכרות, היצירה צוללת אל עולם הזנות הגברית ההומוסקסואלית בברלין. דניאל, שנשאב אל הזנות מתוך הצורך לממן את התמכרותו, מוצא את עצמו במציאות שבה מיניות וכסף משתלבים זה בזה, עד לסופו הטרגי ממנת יתר. זהו רובד כואב ומורכב בדמותו, המחדד את פגיעותו ואת הקו הדק שבין בחירה אישית לבין היעדר מוצא בתוך מציאות רוויית סטיגמה ובושה.

ההתבוננות הזו אינה ממהרת לשפוט או להציב קווים פשוטים של שחור ולבן; היא מראה כיצד פגיעות קיימת, בדידות וסחרור של חומרים ממכרים יכולים להצטלב ולהוביל למצבים שבהם החופש האישי הולך ומצטמצם, גם כאשר מבחוץ הדבר עשוי להיראות כהחלטה מודעת.

​לצלול אל תוך תודעה מפורקת

​העולם של דניאל אינו מוצג באמצעות עלילה ליניארית מסודרת. הטקסט נע בין הרהורים פילוסופיים, משפטים יומיומיים, זיכרונות ואסוציאציות שנשזרים זה בזה.

לעיתים נדמה שהמילים נקטעות באמצע, שהמחשבה מדלגת מנושא לנושא ושאין ניסיון להוביל את הצופה למסקנה אחת חד-משמעית.

בתחילה קשה לעקוב אחר המתרחש, אך דווקא הקושי הזה משרת כנראה את הכוונה האמנותית: לייצר חוויה של תודעה מפורקת, שבה מציאות, זיכרון ודמיון מתערבבים.

הקצב השברירי מזמין את הצופה להרפות מהצורך בשליטה נרטיבית ולהקשיב למה שמתרחש בין השורות, ברגעים שבהם המחשבה עוד מחפשת את צורתה.

​קרובים כל כך, רחוקים כל כך

​דמותה של נדין, חברתו היחידה של דניאל, מוסיפה רובד טרגי ונוגע ללב לסיפור. השניים מכירים עוד מימי בית הספר, אך גם הקרבה רבת השנים והזיכרון המשותף אינם מאפשרים לה לפענח באמת מי היה דניאל ומה עבר עליו.

נדמה שההרס הפנימי שלו הושלם הרבה לפני מותו הפיזי, וגם לאחר לכתו מהדהדת דרך עיניה שאלה כואבת: עד כמה הסובבים אותו הכירו אותו באמת, מה נשאר מאדם לאחר מותו, ומי נושא את זכרו?

נדין מייצגת את הרצון האנושי להבין, לאחוז במשהו מוכר ולשמור על חוט של חסד, גם כשהמציאות מציבה מולו גבולות שקשה לחצות.

​בין קולנוע חי (Live Cinema) לבמת התיאטרון

​אחד המרכיבים הבולטים במופע הוא הבחירה האסתטית במדיום. מתוך כ־70 דקות של מופע, כ־60 דקות מוקרנות על המסך, בעוד שהנוכחות הפיזית של השחקנים בחלל הבמה מסתכמת בכעשר דקות.
​

הרקע של הפרויקט שהחל את דרכו במקור ב־2024 כסרט קצר ומיצב וידאו של הבמאי ואמן הווידאו יאניק בהמר (Yannik Böhmer) באקדמיה לאמנויות בברלין, מסביר את המשקל הרב שניתן כאן לשפה הקולנועית.

היוצרים בוחנים כאן שפה בימתית מסקרנת של קולנוע חי (Live Cinema), שבה שחקן אחד עוקב במצלמה אחר האחר ויוצר רצף חזותי אינטימי.

יש בכך פוטנציאל אמנותי מרתק וניסיון כנה להרחיב את גבולות התיאטרון ולשאול כיצד מצלמה, מסך ונוכחות פיזית יכולים להזין זה את זה.

יחד עם זאת, עבור מי שמחפש את המפגש הבלתי-אמצעי של הבמה, עולה הסקרנות כיצד היצירה הייתה מתפתחת אילו הנוכחות החיה של השחקנים בחלל הייתה מקבלת נפח מעט רחב יותר לצד המסך.

​מי הוא ה"אתה" של דניאל?

מאחורי הקלעים עם היוצרים
​

בשיחה שהתקיימה לאחר ההצגה עם מחבר הטקסט ניקולאס ואן דיפן והמלחין אריק לויטהאוזר, התייחסו היוצרים במפורש לאופי המקוטע והאסוציאטיבי של הטקסטים.

הם הסבירו כי ביקשו לעקוב אחר מחשבות שנראות בתחילה חסרות היגיון במקום לפסול אותן, וסיפרו כיצד המפגש בין טקסט למוזיקה נולד לעיתים מתוך משפט שנאמר בקול ומוביל לשיר. לדבריהם, שאלת "הקול המדבר", מי אומר את הדברים, למי ומדוע, עמדה במרכז הכתיבה ושימשה מצפן דרמטורגי ומוזיקלי.

​אחד הרעיונות המעניינים שעלו בשיחה נגע לשימוש במילה "אתה" בשירה. היוצרים ציינו כי ה"אתה" אינו חייב להיות דמות ספציפית; כל צופה יכול להציב במקומו אדם אהוב, זיכרון או געגוע משלו. גישה זו פותחת את היצירה לפרשנויות רבות, ומאפשרת לקרוא אותה לא רק כסיפור על התמכרות ו־Chemsex, אלא כיצירה על בדידות, אהבה והצורך האנושי להיראות.

היוצרים הדגישו כי לא ביקשו להגיש דו"ח חברתי או הסבר דידקטי, אלא להשאיר מרחב פתוח שבו כל צופה מוצא את המשמעות שלו, בחירה אמנותית שמעניקה לעבודה עומק ורגישות.

​אמת רגשית ושפה פיוטית פתוחה

​daniel's destruction היא יצירה אמיצה, רגישה ונוגעת ללב, המבקשת להתקרב לעולמו הפנימי של אדם המתמודד עם התמכרות, בדידות וניצול, ומציעה שפה פיוטית הפתוחה לפרשנות אישית. הניסיון לייצר שפה בימתית המשלבת קולנוע ותיאטרון ראוי להערכה ומעורר מחשבה, וגם אם נותרת הסקרנות לראות בעתיד נוכחות בימתית חיה רחבה יותר לצד המסך, מדובר בעבודה כנה שמותירה חותם רגשי עמוק.

​
​בימוי: Yannik Böhmer
​טקסט: Nicolaas van Diepen
​עיבוד ודרמטורגיה: Elena Kaufmann
​משתתפים: Nicolaas van Diepen, Shlomi Moto Wagner, Tim-Fabian Hoffmann
​מוזיקה: Erik Leuthäuser, Shlomi Moto Wagner
​​הפקה של Unbestimmte Bewegung, בקופרודוקציה עם Sophiensæle. בתמיכת מחלקת התרבות והלכידות החברתית של הסנאט של ברלין, רובע Mitte והאקדמיה לאמנויות.
שותפי מדיה: The Berliner, Missy Magazine, Siegessäule, taz, tip Berlin.

צלמת: מאירה וולראף

לקריאה נוספת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה