ערב ג'ז בסימטה

סילבסטר ג’אזי במועדון הסימטה
לפתוח שנה חדשה עם נשמה

ערב של בחירה אחרת

ערב הסילבסטר מזוהה לרוב עם חגיגות גדולות, רעש בלתי פוסק והבטחות לשנה חדשה וטובה יותר. אך לצד המסיבות ההמוניות מתקיימת גם בחירה אחרת, שקטה ומודעת יותר. יש מי שמעדיף לפתוח שנה חדשה דווקא בהקשבה, במפגש אנושי ובמוזיקה חיה שאינה זקוקה להגברה מופרזת. ערב הסילבסטר שנערך במועדון הג’אז של שלומי גולדנברג בסימטה הציע בדיוק את האפשרות הזו. חגיגה שאינה מתפרצת אלא מתפתחת, כזו שמזמינה את הקהל להיות נוכח באמת.

הסימטה כבית למוזיקה חיה

מועדון הסימטה הוא כבר שנים אחד המוקדים המשמעותיים של סצנת הג’אז המקומית. החלל האינטימי, הקרבה בין הבמה לקהל והאקוסטיקה המדויקת יוצרים תנאים אידיאליים למוזיקה חיה. בערבי חג מקבל המקום אופי מיוחד עוד יותר. הקהל מגיע עם פתיחות ועם ציפייה לאירוע שיש בו יותר מאשר בילוי מזדמן. בערב הסילבסטר הזה הורגשה תחושת חגיגיות עליזה, כזו שנשענת על איכות ולא על רעש.

תוכנית מוזיקלית עשירה ומגוונת

התוכנית שנבנתה לערב הייתה רחבה ומרובת סגנונות, ונעה בטבעיות בין ג’אז, סול, פופ קלאסי וסטנדרטים על זמניים. הרפרטואר כלל שירים מוכרים ואהובים, שהיוו עבור הקהל נקודות אחיזה רגשיות, לצד ביצועים שנתנו להם פרשנות חיה ועדכנית. בין היצירות שבוצעו ניתן היה למצוא קלאסיקות כמו Son of a Preacher Man, At Last, Dream a Little Dream of Me ו Feeling Good, לצד שירי סול ופאנק כגון Ain’t No Sunshine, Chain of Fools ו Natural Woman.

לצד אלה שולבו גם שירים מלאי אנרגיה וחגיגיות כמו Celebration, Kiss ו I Want You Back, וכן שירים המדגישים רוח של יחד ואופטימיות, בהם Lean on Me ו We Can Work It Out. הבחירה לשלב בין סגנונות, תקופות ומצבי רוח יצרה ערב שאינו מקובע בז’אנר אחד, אלא מאפשר תנועה חופשית ועניין מתמשך.

שלוש זמרות של קול ונוכחות

במרכז הערב עמדו שלוש זמרות שונות זו מזו בסגנון ובגישה הבימתית. רינת מסיקה, גל בילגוראי ועדי לב הביאו לבמה שלושה קולות ושלוש אנרגיות שונות, שיחד יצרו פסיפס עשיר. המעברים ביניהן לא נחוו כהפסקה אלא כהמשך טבעי של אותו מסע מוזיקלי. כל אחת מהזמרות תרמה את עולמה האישי, בין אם דרך רוך ואינטימיות ובין אם דרך עוצמה וגרוב, והחיבור ביניהן יצר תחושת זרימה ולא תחרות.

בין אינטימיות לגרוב

הרפרטואר אפשר לערב לנוע על פני מנעד רגשי רחב. היו בו רגעים שקטים ומכונסים, שבהם שירים מוכרים קיבלו טיפול עדין ומינימליסטי, לצד קטעים קצביים ומלאי אנרגיה שהניעו את הקהל בכיסאות. המעבר בין מצבי הרוח נעשה בטבעיות, ללא דרמה מיותרת, והדגיש את כוחם של השירים עצמם כאשר הם מבוצעים מתוך הקשבה ולא מתוך ניסיון להרשים.

הרפרטואר כזיכרון חי

אחד הדברים הבולטים בבחירת היצירות היה האופן שבו שירים על זמניים ממשיכים לחיות בהווה. גם כאשר מדובר ביצירות שנכתבו לפני עשרות שנים, הביצוע החי העניק להן רלוונטיות מחודשת. לא היה כאן ניסיון לשחזר גרסאות מקוריות, אלא לתת לשירים לדבר בקול עכשווי, כזה שמכבד את המקור אך אינו משועבד לו. בכך הפך הרפרטואר לגשר בין דורות, בין זיכרון אישי לחוויה משותפת.

הרכב שמקשיב ונושם

הזמרות לוו על ידי הרכב מוזיקלי מהודק ורגיש. שלומי גולדנברג בסקסופון סופרן ובסקסופון טנור הוביל קווים מלודיים ברורים והוסיף צליל ייחודי ומזוהה. טובי ברקוביץ בתופים, דור לב בגיטרה ואיתי סול בגיטרה בס, יצרו בסיס קצבי יציב וגמיש, כזה שמאפשר חופש תנועה בתוך מסגרת ברורה. חזי שחמון בקלידים ובסקסופון העשיר את המרקם והוסיף עומק וצבע. הנגינה המשותפת נשענה על הקשבה הדדית ולא על תצוגת יכולת.

דיאלוג חי על הבמה

הערב התאפיין בדיאלוג מתמיד בין הזמרות לנגנים ובין חברי ההרכב עצמם. מבטים, שינויי דינמיקה ותגובות קטנות בזמן אמת יצרו תחושה של יצירה חיה ונושמת. זהו אלמנט שמבדיל בין הופעה חיה לבין רצף של ביצועים מתוכננים מראש, והוא תרם רבות לאותנטיות של הערב.

קהל שמגיע להקשיב

הקהל מילא תפקיד משמעותי באווירה הכללית. המועדון היה מלא אך לא צפוף, והתחושה הייתה של קהילה זמנית שנוצרה סביב המוזיקה. השקט בין השירים, לצד מחיאות הכפיים החמות בסיומם, העידו על הקשבה אמיתית ועל כבוד לבמה. לא מדובר היה בקהל שמגיע רק לציין תאריך, אלא בכזה שבא לחוויה מוזיקלית שלמה.

חלל כמרכז תרבותי

הערב הדגיש את חשיבותם של מועדונים אינטימיים בתרבות המקומית. בעידן של הפקות גדולות ותוכן מהיר, יש ערך מיוחד למפגש שמבוסס על קרבה, הקשבה ותשומת לב לפרטים. הסימטה שימשה כאן לא רק כחלל פיזי, אלא כמרחב שמאפשר למוזיקה להתקיים ללא הסחות דעת.

סיום עליז לשנה כבדה ורועשת

סיום הערב לא לווה בזיקוקים או בהכרזות דרמטיות. במקום זאת נותרה תחושת סיפוק רגועה. זו הייתה פתיחה לשנה חדשה שמבוססת על מוזיקה טובה, בחירת רפרטואר חכמה ונגינה קשובה. עבור מי שבחר לבלות את ערב הסילבסטר במועדון הסימטה, זו הייתה תזכורת לכך שלפעמים הדרך הטובה ביותר להתחיל שנה חדשה היא פשוט להקשיב. רצוי למוזיקה טובה.