הדרמה בקולנוע

---

כשהאהבה הופכת למבחן מוסרי

מעטים הסרטים שמצליחים להוליך שולל את הקהל שלהם בצורה כל כך מחושבת כמו The Drama.

במבט ראשון נדמה שמדובר בעוד דרמה רומנטית אינדי מסוג הסרטים שאולפן A24 הפך למומחה בהפצתם: זוג יפה, חתונה מתקרבת, דיאלוגים שנונים, צילום חמים ומוזיקה רכה שמרמזת על משבר קטן בדרך לאושר גדול.

אלא שמתחת למעטפת הזאת מסתתר סרט הרבה יותר אכזרי, כזה שלא באמת מתעניין ברומנטיקה אלא בפירוק איטי של אינטימיות ואמון.

הבמאי Kristoffer Borgli, שכבר הוכיח ב־Dream Scenario שהוא עוסק במצבים חברתיים מביכים ומעוררי חרדה, לוקח כאן את האובססיה הזאת לקצה.

הוא יוצר סרט שמרגיש לעיתים כמו ניסוי פסיכולוגי בקהל. לא מפני שהוא מנסה לזעזע בכוח, אלא משום שהוא מאלץ את הצופה להתמודד עם שאלות שאין להן תשובה נקייה.
זוג מושלם בעולם מלא סדקים

במרכז הסרט עומדים אמה וצ'רלי, בגילומם של Zendaya ו־Robert Pattinson. בתחילת הדרך הם נראים כמעט כמו פרודיה על זוג מודרני מושלם. הם יפים, מתוחכמים, מודעים לעצמם, ובעיקר מאוד אוהבים לדבר על רגשותיהם.

Borgli בונה את הדינמיקה ביניהם בצורה מדויקת להפליא. לא מדובר באהבה הוליוודית גרנדיוזית, אלא בזוגיות שמבוססת על הומור פרטי, שתיקות קטנות ומבטים שמסגירים היכרות עמוקה.

אבל הסרט חותר תחת השלמות הזאת מהר מאוד. אירוע אחד, כמעט אגבי בתחילתו, משנה לחלוטין את האופן שבו הדמויות תופסות זו את זו.

מכאן הסרט מפסיק להיות "סרט זוגיות" והופך למחקר על פחד. פחד מהעבר, פחד מהאדם שאיתו אתה חולק חיים, ובעיקר פחד מהאפשרות שלעולם אי אפשר להכיר אדם אחר באמת.

החוכמה הגדולה של התסריט היא שהוא לא מנסה להוביל את הקהל לעמדה מוסרית ברורה. הוא לא מציע גיבור ונבל. במקום זה הוא בונה אזור אפור ולא נוח, שבו כל תגובה נראית הגיונית לרגע ואכזרית ברגע הבא.

הקומדיה של המבוכה

למרות השם הדרמטי, הסרט מצחיק מאוד. למעשה, חלק מהרגעים הטובים ביותר בו הם רגעים קומיים לחלוטין. אלא שזאת קומדיה מהסוג שגורם לצחוק ולהתכווץ בו זמנית.

Borgli מבין היטב שמבוכה היא אחד הרגשות הקולנועיים החזקים ביותר, והוא מותח סצנות מעבר לגבול הנוחות כמעט באכזריות.

אנשים אומרים את הדבר הלא נכון בזמן הלא נכון. שתיקות נמשכות יותר מדי. ארוחות הופכות לשדות מוקשים רגשיים.

הדמויות מנסות להעמיד פנים שהכול נורמלי בזמן שהקרקע קורסת תחתיהן. במובן הזה הסרט מזכיר לעיתים את עבודותיהם של Ruben Östlund ו־Yorgos Lanthimos, במיוחד באופן שבו הוא משתמש בהומור כדי לחשוף צביעות ופחדים חברתיים.

הקומדיה כאן איננה קישוט אלא מנגנון הגנה. הדמויות צוחקות משום שהן אינן מסוגלות להתמודד ישירות עם האמת. וגם הקהל מוצא את עצמו צוחק מאותה סיבה בדיוק.

הופעות משחק שמחזיקות את כל המבנה

בלי שני השחקנים הראשיים הסרט הזה היה עלול להפוך לתרגיל אינטלקטואלי קר. מה שמונע ממנו להתפרק הוא העומק האנושי ש־Zendaya ו־Pattinson מעניקים לדמויותיהם.
Zendaya מספקת כאן את אחת ההופעות המרשימות בקריירה שלה. היא משחקת דמות שנמצאת כל הזמן על הגבול בין כנות להסתרה.

גם ברגעים שבהם אמה נראית פגיעה, נשארת תחושה שהיא עדיין שומרת חלק מעצמה נעול. זאת הופעה שמבוססת פחות על מונולוגים גדולים ויותר על הבעות פנים קטנות ושינויי טון כמעט בלתי מורגשים.

פטינסון, לעומתה, עובד מתוך פירוק הדרגתי. בתחילת הסרט הוא רגוע, שנון ומלא ביטחון עצמי, אבל ככל שהעלילה מתקדמת הוא מתחיל להיראות כמו אדם שלא מצליח יותר לשלוט במחשבות שלו.

יש משהו כמעט טראגי בדרך שבה הוא מנסה לשמר את התדמית הישנה של מערכת היחסים בזמן שהיא מתפוררת מול עיניו.

גם שחקני המשנה, במיוחד אלנה חיים וממדואו אטיי, מעניקים לסרט שכבות נוספות של מתח וחוסר יציבות.
סרט שמסרב להרגיע את הצופה

אחד הדברים המרשימים ביותר בדרמה הוא הסירוב שלו לספק קתרזיס. הוליווד רגילה לפתור קונפליקטים באמצעות וידוי, סליחה או פרידה דרמטית. כאן שום פתרון לא באמת מגיע. גם כשהסרט מתקרב לסיומו, התחושה היא שהשאלות החשובות נשארות פתוחות.

Borgli לא מתעניין בתשובות אלא באי הנוחות עצמה. הוא רוצה שהצופה ייצא מהאולם כשהוא עדיין מתווכח עם הסרט בראשו. במובן הזה, הדרמה מצליח להיות הרבה יותר מעוד דרמה זוגית. הוא הופך לדיון על מוסר, זהות והיכולת האנושית להכיל אמת מורכבת.

זה גם מה שהופך אותו לאחד הסרטים הבולטים של השנה. לא משום שהוא מושלם, אלא משום שהוא מוכן לקחת סיכונים רגשיים ואמנותיים שרוב ההפקות האמריקניות הגדולות כבר חוששות לקחת.

בין אהבה לחשד

בסופו של דבר, The Drama הוא סרט על הרגע שבו אהבה מפסיקה להיות מקום בטוח. הוא בוחן מה קורה כאשר אינטימיות אמיתית חושפת גם דברים שקשה לשאת. במקום לספק פנטזיה רומנטית, הוא מציע מבט קר ומדויק על האופן שבו אנשים מגנים על עצמם מפני אמת.

התגובות על הסרט מעורבות מאוד ובדרך כלל מאוד חזקות. בדרך החוצה שמעתי: זה סרט נורא, אם הייתי יודעת לא הייתי קונה כרטיסים. מצד שני היו גם כאלה שהתלהבו.

אני לא נותנת כוכבים הפעם. לכו ותחליטו לעצמכם על מספר הכוכבים, או האם אהבתם, או שלא.

בשורה התחתונה:
זאת יצירה מתסכלת, חכמה ולעיתים אכזרית מאוד, אבל גם כזאת שקשה להפסיק לחשוב עליה אחרי שהכתוביות עולות.

בימוי ותסריט: Kristoffer Borgli
שחקנים ראשיים: Zendaya, Robert Pattinson
שחקני משנה: Alana Haim, Mamoudou Athie
הפקה: A24