שייקספיר אז והיום. סדרת כתבות

מי היה שייקספיר באמת? מן הנער מסטרטפורד אל המחזאי הגדול בעולם

סדרה של חמש כתבות. זוהי הראשונה.

מעטים היוצרים שזכו למעמד של ויליאם שייקספיר. יצירתו תורגמה לעשרות שפות, מחזותיו מועלים מדי יום ברחבי העולם, ושורות שכתב לפני יותר מארבע מאות שנה ממשיכות להישמע רלוונטיות באופן כמעט מטריד.

אלא שמאחורי המיתוס התרבותי העצום מסתתר אדם ממשי למדי: בן של יצרן כפפות מעיירת שוק קטנה באנגליה, שלא למד באוניברסיטה, לא השתייך לאריסטוקרטיה, ולא נראה בתחילת דרכו כמועמד טבעי להפוך למחזאי המפורסם ביותר בתולדות האנושות.
מי היה האיש הזה, וכיצד הצליח לשנות את התרבות העולמית?

הילד מסטרטפורד

שייקספיר נולד באפריל 1564 בעיירה סטרטפורד על האייבון שבמחוז ווריקשייר. אביו, ג'ון שייקספיר, היה בעל מלאכה וסוחר מצליח יחסית שייצר כפפות ומוצרי עור ואף כיהן בתפקידים ציבוריים בעיר. אמו, מרי ארדן, הגיעה ממשפחה חקלאית מבוססת.

אנגליה של אותה תקופה הייתה מדינה צעירה, חסרת יציבות דתית ופוליטית, שעדיין התאוששה מהטלטלות של הרפורמציה. אך במקביל היא הייתה גם מדינה שנמצאה בתנופה תרבותית עצומה תחת שלטונה של אליזבת הראשונה.

הילד ויליאם ככל הנראה למד בבית הספר המקומי, שם רכש ידע נרחב בלטינית, רטוריקה וספרות קלאסית. בניגוד למחזאים רבים בני זמנו, הוא מעולם לא למד באוניברסיטה. דווקא העובדה הזו תהפוך בעתיד לאחד ממקורות המחלוקת הגדולים ביותר סביב זהותו.

השנים האבודות

בשנת 1582, בגיל שמונה עשרה בלבד, נשא שייקספיר לאישה את אן האת'וויי, שהייתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. בתוך זמן קצר נולדו לזוג שלושה ילדים.
ואז נעלם שייקספיר מן התיעוד ההיסטורי.

התקופה שבין 1585 ל־1592 מכונה עד היום "השנים האבודות". אין מסמכים המספרים היכן חי, במה עסק או כיצד הגיע אל עולם התיאטרון הלונדוני.

התיאוריות רבות: מורה כפרי, עורך דין מתלמד, חייל, שחקן נודד ואפילו צייד בלתי חוקי של איילים שנאלץ לברוח מהאזור בעקבות הסתבכות עם אציל מקומי. אף אחת מן ההשערות לא הוכחה.

כאשר שמו מופיע שוב במסמכים בראשית שנות התשעים של המאה השש עשרה, הוא כבר חלק מסצנת התיאטרון הסוערת של לונדון.

לונדון מגלה את שייקספיר

לונדון האליזבתנית הייתה עיר של כ־200 אלף תושבים, אחת הערים הגדולות באירופה. הרחובות היו צפופים, מזוהמים ורועשים, אך גם מלאי אנרגיה תרבותית וכלכלית.
התיאטרון היה תעשיית הבידור הגדולה של התקופה.

להקות התחרו ביניהן על קהל, מחזאים נדרשו לספק טקסטים חדשים בקצב מסחרר, והצופים לא היססו לשרוק בוז או לזרוק חפצים אם ההצגה לא מצאה חן בעיניהם.
שייקספיר השתלב בעולם הזה במהירות יוצאת דופן.

הוא לא היה רק מחזאי אלא גם שחקן, עורך טקסטים, ולעיתים כנראה גם שותף לעיבוד יצירות של אחרים. מעל הכול הוא היה איש מקצוע של התיאטרון.

לא רק אמן, גם איש עסקים

אחד המיתוסים הגדולים סביב שייקספיר הוא דמותו של הגאון העני והמיוסר. בפועל, נראה שהוא היה איש עסקים מוכשר למדי.

הוא היה שותף בלהקת אנשי המלך, אחת הלהקות היוקרתיות באנגליה, שפעלה בחסותו של ג'יימס הראשון.
בניגוד למחזאים שמכרו את יצירותיהם תמורת תשלום חד פעמי, שייקספיר החזיק בבעלות חלקית על הלהקה עצמה ועל הכנסותיה.

הוא השקיע בנדל"ן, רכש נכסים ב־סטרטפורד על האייבון, ובשנותיו האחרונות היה אדם אמיד למדי.
ייתכן מאוד שהמחזאי הגדול ביותר בהיסטוריה היה גם יזם מוצלח במיוחד.

הבית של שייקספיר

בשנת 1599 הייתה שותפה הלהקה בהקמתו של תיאטרון הגלוב. המבנה העגול הפתוח הפך במהירות למרכז התרבותי החשוב ביותר בלונדון. שם הועלו לראשונה מחזות כמו המלט, אותלו, מקבת ו־המלך ליר.
הקהל עמד בחצר הפתוחה או ישב ביציעים המקורים, ואכל, שתה, דיבר וצעק במהלך ההצגה.

התיאטרון האליזבתני היה רחוק מאוד מן הטקסיות השקטה שאנו מקשרים כיום לצפייה בשייקספיר.

האם שייקספיר באמת כתב את שייקספיר?

זוהי אולי תיאוריית הקונספירציה הספרותית המפורסמת ביותר בעולם.
מאז המאה התשע עשרה טענו חוקרים וחובבים שונים כי אדם מרקע צנוע כמו שייקספיר לא יכול היה לכתוב מחזות שהפגינו ידע כה נרחב במשפט, פוליטיקה, חצר המלוכה, שפות זרות והיסטוריה קלאסית.

בין המועמדים שהוצעו כמחברים האמיתיים נמצאים פרנסיס בייקון, כריסטופר מארלו ואף אדוארד דה ור.
אלא שרובם המוחלט של החוקרים דוחים את התיאוריות הללו.

המסמכים ההיסטוריים, העדויות של בני התקופה והמחקר הלשוני מצביעים כולם על אותו אדם מסטרטפורד.
למעשה, רבים מן החוקרים סבורים שהתיאוריות הללו מספרות פחות על שייקספיר ויותר על הקושי של דורות מאוחרים לקבל את האפשרות שגאונות יכולה לצמוח גם מחוץ לאליטה.

האיש שנעלם בתוך יצירתו

באופן פרדוקסלי, דווקא האיש שכתב כמה מן המונולוגים האישיים והעמוקים ביותר בתולדות הספרות כמעט שלא השאיר אחריו עדויות על עצמו.
לא שרדו יומנים. לא שרדו מכתבים אישיים משמעותיים.
אין כמעט מסמכים המתארים את אופיו, את דעותיו הפוליטיות או את אמונותיו הדתיות. אנחנו יודעים יותר על הדמויות שיצר מאשר על האדם שיצר אותן.

אולי זו אחת הסיבות לכך שכל דור מצליח להמציא את שייקספיר מחדש.

מותו של אדם, הולדתו של מיתוס

שייקספיר מת בשנת 1616, ככל הנראה בגיל חמישים ושתיים.
בתקופתו הוא נחשב למחבר מצליח ופופולרי, אך לא בהכרח ליוצר הגדול בדורו. היו מחזאים מפורסמים ממנו, נועזים ממנו ולעיתים אף מוערכים ממנו.

רק שבע שנים לאחר מותו פרסמו חבריו ללהקה את קובץ המחזות הגדול הידוע בשם הפוליו הראשון.
אלמלא אותו אוסף, ייתכן שכמחצית מיצירותיו היו אובדות לעד.

ביניהן היו הלילה השנים עשר, הסערה ו־יוליוס קיסר.
למעשה, המיתוס של שייקספיר התחיל רק אחרי מותו.

האיש שהפך לשם תואר

מעטים האמנים שהפכו לשם תואר. אפשר לומר על יצירה שהיא "דנטסקית", על מצב שהוא "קפקאי", ועל סיפור אהבה שהוא "שייקספירי".
שייקספיר כבר איננו רק אדם או מחזאי. הוא הפך למדד של מורכבות אנושית.

אבל כדי להבין כיצד הגיע למעמד הזה, צריך לזכור את נקודת המוצא: לא נסיך, לא אציל ולא מלומד מפורסם, אלא ילד מעיירה אנגלית קטנה שהגיע ללונדון בזמן הנכון, עבד קשה, הבין את הקהל שלו טוב יותר מכולם, וכתב מחזות שהצליחו לדבר אל בני דורו.

העובדה שהם ממשיכים לדבר גם אלינו, ארבע מאות שנים מאוחר יותר, היא כבר סיפורו של המאמר הבא בסדרה: כיצד הפך מחזאי מצליח אחד מן המאה השש עשרה לגדול המחזאים בהיסטוריה.