פסטיבל מנופים בירושלים: נקודת קיצון

פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים חוזר זו השנה ה-17, ומתקיים בכל רחבי העיר.  הפסטיבל כולל השקה של מתחם האמנות החדש "בוסתנא", עשרות תערוכות בגלריות ומרכזי תרבות וגם במתחם 'סדנאות האמנים' כמובן, מופעי מוזיקה, מופעי בכורה רב תחומיים במיקומים מפתיעים וסיורי אמנות.

בערב הפתיחה הושק "בוסתנא", שהוא מתחם אמנות חדש על גג מרהיב בתלפיות, עם הופעה של להקת Orphaned Land. כמו כן יעלו בפסטיבל מופעי מקור חדשים כמו "דראג דה פז", הרכב הפיוזן  Tatran, השקת האלבום "הפחד מהריק" של רועי ריק , המופע "ארבע התחלות וסוף אחד" בניהול אמנותי של נורית וענת דרימר ובכורה ל"התן" מיצב בימתי גדול מימדים של האמניות אפרת גל-נור ואלונה פרידברג.

הפסטיבל, בניהולן של לי היא שולוב ורינת אדלשטיין (שאחראית גם לניהול האמנותי), מציע חמישה ימים של יצירה מקורית ותוססת – על גגות, בגלריות, בסטודיואים ובמיקומים מפתיעים – תחת הכותרת "נקודת קיצון".

בערב הפתיחה סיפרה המנכלית של 'מנופים', לי היא שולוב, על תהליך היצירה של הפסטיבל ושל בוסתנא, הגג שפונה אל הנוף היפהפה של ירושלים על חלקיה השונים, בשילוב מנופים ואלמנטים אחרים מהסביבה הקרובה, שהיא מתחם תעשייתי. " זהו מרחב שהוא תשובה ומפגש לתרבויות. התחלנו לחלום בקורונה. היינו חנוקים פה, בלי מרפסת, בלי חוץ. אנחנו פה, ליד הקטמונים ובית צפאפא, בין שכונות".

לי היא שולוב

"עצם העלייה לגג, שהוא מרחב פיזי ומרחב שהוא גשר מעורב חברתית, פותחת אפשרויות. בחרנו בתחומים שונים, ביניהם חינוך לאמנות, המתחם מזמין מבקרים מעולמות שונים להיפגש, מזמין אותם לשיח ושיתופי פעולה. כל זה בלב איזור התעשייה. השמשנו את הגג, 300 מטר שנותנים אפשרות לרעיונות חדשים ומשותפים. כל אחד מוזמן להצטרף אלינו ולהיות קול יוזם במרחב הזה. יש כאן, בין השאר, מועדון דו לשוני לאמנות. אירועי שיח ולמידה. לכל אחד חלק ביצירת מה שקורה כאן. התחלנו לפני חמש שנים ומאז אנחנו מתפתחים".

המנהלת האמנותית של הפסטיבל, רינת אדלשטיין, סיפרה על 17 שנים של הפסטיבל ועל כמעט שנתיים אחרונות, מאז השבעה באוקטובר.

רונית אדלשטיין

"אנחנו חשופים לזוועות, אני מרגישה כמו בציור של מונק, 'הצעקה', רק עכשיו אני מבינה אותו באמת. אנחנו מתבוננים במציאות ורוצים לצעוק. זה מלווה אותי כל השנה, איך לצעוק, זאת השאלה. איך האמנות יכולה לצעוק כאשר בטחון יותר חשוב מתרבות, בשביל מה צריך תרבות, אלה השאלות הרלוונטיות, האם האמנות מותרת, איך אפשר לעשות משהו כשהכל משתולל? מה עושים, איך משפיעים? כששואלים אותי למה הקמנו את מנופים, אני עונה: כי זאת ה מציאות שאני רוצה לחיות בה, ליברלית, תרבותית, להיות בעלי תקווה ואנושיים. לתת תשתית לאמנים לפעול, להיות במקום שראוי לחיות בו".

בקומה שמתחת לגג, יש סדנאות רבות, סטודיואים של אמנים, וגם תערוכה מעניינת אחת. התערוכה, שורש העניין', מאוד רלוונטית לתקופתנו מזוויות רבות. הטבע לוקח חלק פעיל, בדרכו, בשיח על זכרון, שייכות וזהות. הצמחייה עדה למאבקים על טריטוריה, היסטוריה ונרטיבים. כל אמנית ניגשת אחרת אל הטבע. האמניות הן: גל לשם, יעל מאירי, רונית מירסקי ורותם בירס.

ד"ר ירדן שטרן, אוצר התערוכה שכולל יצירות של 4 אמניות, מספר על הקונספט של התערוכה: "כולן, כל הארבע, חוקרות את הקשר בין אדם לטבע, את השפעת האדם. הגעתי מההרגשה שהטבע נתפש כפסיבי והאדם אקטיבי. למעשה, זוהי כמובן מערכת יחסים מורכבת יותר. עבודה מותאר שני, לימודי שואה. האם ניתן לראות השפעה של פשעים נכד האנושות. הלכה למחנה השמדה ויצרה הדפסים. טבעות העץ. האם ניתן לראות שם עוד דברים? מפה אבסטרקטיבית.

עצי זית שרופים. מילוי בשיטת הקינצוגי

רונית מירסקי עשתה דוקטורט על אתרי הנצחה. היא הלכה ללטרון אחרי השריפה ומצאה שם סוג של בולענים, כי עצי הזית נשרפו מהשורשים. השתמשה בשיטת הקינצוגי (מילוי סדקים בזהב) כדי ליצור איחוי בעץ החרוך.

ירון שטיינברג על רקע יצירותיו

ירון שטיינברג, פסל, בונה אובייקטים ניסויים. "כאן, בסטודיו הזה, נמצאים האוספים שלי, העבודות מתקופות שונות. המודלים היו בתערוכה בגלריה חוצות. אני אוהב את הפיסול. יש כאן עבודה מכריכות ספרים, שנעשתה בעקבות מודל של סבא שלי, שהיתה לו נגריה,באותו בניין שבו הייתה לי תערוכה.

עבודת פיסול של ירון

'התן' היא אחת העבודות המונומנטליות  והמרתקות של פסטיבל המנופים היא עבודה שמשלבת וידיאו וקיר שיש עליו ציור בסגנון הציקלרמות. יש צורך בהסבר כדי להבין את העבודה לעומקה, ואנחנו קיבלנו אותו מפי היוצרות, אלונה פרידברג אפרת גל-נור.

התן

"העבודה שלנו עוסקת באנשים פרטיים שעשו דברים שהסעירו את החברה, ואפילו לא התכוונו לכך. אחת מהם הייתה סטודנטית בשם ליסה שהגיעה ל LA ונעלמה". בעקבות העלמותה, קמו הרבה קבוצות של בלשי רשת. בסופו של דבר, מצאו אותה ערומה על הגג בתוך דוד. היו שם מצלמות מעקב שתיעדו אותה. החומרים מהמצלמות לא היו עקביים והתפתחו תיאוריות קןנספירציה. עד היום לא ברור מה קרה שם.
המקרה השני הוא זה של אברה מנגיסטו. הסיפור מול החומרים הויזואליים. רואים שהוא הולך ועובר את הגדר בלי קושי, ומשאיר מאחורי הגדר את תרמילו. התצפיתניות תעדו את המעבר, הוא הלך ועבר אנשים, כמו דייגים למשל.  הם לא התייחסו אליו. בתחילה חשבו שזהו פליט שפשוט החליט לעבור לעזה. רק אחר כך הבינו שזה בחור ישראלי.
עבודת הווידיאו מתייחסת למה אפשרי ומה שלא אפשרי.

ד"ר אבשלום שוורץ מנחה את השיח שבו הציבו היוצרות את אלי פרייס, מנהלת המלון בו נעלמה ליסה, את אתי אלון מהבנק למסחר שרצתה לעזור לאחיה ובעקבות הכסף שגנבה והעבירה לו נוצרה רשת סמים ענקית. גם צביקה פיק נמצא שם. "אלה אנשים שמשתתפים במעין שיחת פינג פונג. המומחים אומרים, למעשה, את המילים שלנו. ששמנו בפיהם חוץ ממנהלת המלון. היא אומרת דברים שענה לנו הצ'ט GPT".

בצד השני של היצירה, על קיר ענק, נמצאות ציקלורמות עם ציור היפר ריאליסטי. "הציור מהצד השני של הווידיאו מייצר משמעות. הדמויות בוידיאו מופיעות גם בציור. הציור הוא פנטזיה אבל גם התייחסות לווידיאו.
הלכנו לאורך הגבול, לפני ה 7.10, איזה שהוא ארגון של העולם כדי שנבין משהו מהסיפור של אברה מנגיסטו".

במתחם הפרסה, שנמצא, באופן סוריאליסטי, במבנה של 'רמי לוי', יש מרכז מחול. בו נמצאת עבודת 'התן', ובו יש גם סטודיו למחול. חזינו שם במופע פרפורמנס, של ארבע התחלות וסוף אחד, שמוקדש לפוטנציאל הלא ממומש של כל אחד מאיתנו. חמשת קטעי הפרפורמנס בהשתתפות מאיה רחל שיף, אחינועם מנדלסון, הדס נוימן, ארי טפרברג וענת דרימר. ערב הפרפורמנס הזה מפגיש יצירות שאין ביניהן דבר, פשוט התחלות. וסיום אחד.

בקטע הראשון ראינו שני אנשים, גבר ואישה, שנפגשים באקראי על ספסל ברחוב. היא עושה אתנחתא מרכיבת אופניים, הוא עוצר ושותה כוס יין. ברקע היכרותם אישה צורחת ברוסית, ומאיימת ליטול את חייה. גם זהו סוג של התחלה. מאיה רחל שיף וארי טפרברג מביאים לנו קטע של התחלה שאנו רוצים לשער את המשכו, ואולי גם את סופו.

אישה נכנסת בשמלה אדומה. אחינועם מנדלסון. היא מדברת אנגלית ומבטיחה כתוביות שיעבירו את המסרים שלה בעברית, אלא שהעברית כמו שמה ללעג את הדברים שהיא אומרת באנגלית, כאילו תופשת חיים משלה. היא מדברת על המצב, שלה ושל העם והאומה, ומעבירה מסרים חזקים בצורה הומוריסטית. קטע מאוד יפה אסתטית, מצחיק ומהנה לצפייה.

ענת דרימר, שצמד האחיות שזכו בפרס קיפוד הזהב עם ההצגה המשותפת שלהן, 'מקום טוב הכל רע' מביאה איתה הפעלה של הקהל. בתחילה, היא שמה על הבמה מיקרופון ומדפסת. מן המדפסת יוצרים טקסטים, שלוקח לקהל זמן להבין, שמתנדבים צריכים לקום ולקרוא. אחר כך נכנסת הפרפורמרית, ומוצאת שני מתנדבים שצריכים לקרוא טקסטים ולפעול לפי ההנחיות. מכל זה עולה מופע חכם, מצחיק, מלא חיים. למזלנו, שני המתנדבים ידעו לעשות את מלאכתם כך, שבאמת הצחיקו אותנו.

הדס נוימן מביאה גם פה מופע עליו כבר כתבנו, את סרטי החתונות בהן השתתפה, בעוד שהיא עצמה נותרה, ועדיין היא רווקה ומחפשת חתן. האם יש בקהל מועמד?

בקטע האחרון יש סיום. זהו סיום שמתחיל כעבודה טכנולוגית, משעממת למדי, במשך דקות ארוכות מתעסק הפרפורמר, ארי טפרברג, בטכנולוגיה. בסוף הקטע, הוא מראה לנו סרטון שיצר, בו מופיעים הפרפורמרים הקודמים וגם הקהל. הכל הולך אחורה, עד הרגע בו התעורר האמן משנתו. סיום מעניין, אחרי ככלות הכל.

צילומים: אביבה רוזן

פסטיבל המנופים מתקיים בתאריכים 22-26 ביולי ברחבי ירושלים

עוד פרטים כאן:

manofim.org