ארבע אמהות שלי בקולנוע

'ארבע האמהות שלי' הוא סרט מקסים, נוגע ללב ומלא הומור. זהו סרט אירי. מה שאומר שהוא דובר אנגלית, אם כי במבטא שונה מזה שאנחנו רגילים אליו, עם עולם ערכים שונה מאוד משלו, עולם תוכן אירי מאוד. הערכים האיריים, שהם בין השאר האמונה הקתולית הנוכחת מאוד בחיי האירי הממוצע, בהחלט נמצאת שם, ומנה גדושה של משפחתיות, רבה יותר מכפי שאנחנו מכירים מסרטים דוברי אנגלית.

אירים מול איטלקים

אירלנד של הבמאי דארן ת'ורנטון  מאוד משמעותית בסרט, למרות שלמעשה, הוא עיבוד ואדפטציה לסרט איטלקי, 'ארוחת אמצע אוגוסט', שגם הוא, כמו הנוכחי, השתתף בפסטיבלים בינלאומיים וזכה בפרסים. הסרט האיטלקי הדגיש, כמובן, ערכים איטלקיים, שגם הם כוללים קתוליות ומשפחתיות, אחרים מהאירית ועדיין חשובים מאוד. אילולא היו גיבורי הסרט אנשים משפחתיים, שערך כיבוד אם חשוב פחות בעיניהם, לא היה מתקיים שם הקונפליקט המרכזי, בין האהבה והמסירות לאם לבין ההגשמה העצמית והקריירה.

יש גם הבדלים רבים בין שני הסרטים. בעוד שהמקור האיטלקי עוסק בעיקר בחיבור דרך אוכל ומסורת, הסרט האירי עוסק הרבה בזהות מינית וחיים, וקונפליקטים, של הומוסקסואלים.

ארבע האמהות בסרט הן למעשה ארבע קשישות. לגיבור שלנו, אדוארד, סופר בגיל העמידה שזוכה לפתע להצלחה גדולה, הן בארצו והן בארצות הברית, יש אמא אחת, כמובן. אמו שלו היא ביקורתית דיה עבור עשר אמהות,  אבל הוא מטפל בה במסירות ובסבלנות אין קץ. נראה שהוא ויתר על חיים עצמאיים משלו כדי לטפל בה.

טיפול ריגשי

הוא הומוסקסואל שוויתר על מערכת יחסים. בין אם כדי לטפל באמו, או בגלל חרדתו ממערכת יחסים כזאת. החרדה הזאת, מסתבר, נעוצה לדעתו ממערכת היחסים שראה בבית, בין אביו לאמו. למרות שאמו מתגעגעת לאביו שכבר הלך לעולמו, הוא עצמו זוכר אב אגואיסטי, שתמיד זכה לתשומת לב וטיפוח על חשבון האם ועל חשבון בנו.

יחסים זוגיים שנתפשים אצל האמהות בסרט, הן שלו והן של חבריו, כולם הומוסקסואלים, טבעי ונכון,  כולל מריבות וצרחות בין בני הזוג, נראה לדור שלו ושל חבריו כעיוות שהכניס קשיים ריגשיים מורכבים בחייהם. כולם נמצאים בטיפול ריגשי אצל פסיכולוג, שגם הוא גאה ומטופל באם קשישה, בדיוק כמו שלושת האחרים.

כיוון שהוא נדרש לטוס לארצות הברית, למסע לקידום הספר, הוא מחפש פתרון. מי יטפל באמו הקשישה שלא תוכל להסתדר לבדה. הוא מבקר בבית אבות, כפתרון זמני לחודשיים. מסקנתו המיידית היא שלא יוכל להפקיר אותה במקום הנורא הזה, אפילו לשבועיים. זוהי אחת הסצינות הראשונות בסרט, והיא נוגעת בליבנו ונותנת לנו מושג, מיהו הגיבור שלנו. זוהי סצינה שיוצרת סימפטיה מיידית כלפיו. הסימפטיה הזאת תלך ותגבר במהלך הסרט.

הקרבה עצמית

זהו סרט על אדם שיש לו נטייה לרצות ולהקריב את עצמו. כדי להמלט לכמה ימים מהאמהות הדורשניות והקפריזיות, שלושת חבריו מטילים אותן עליו.שתיים מהן פשוט מחכות על סף ביתו. הוא נאלץ להכניסן ולטפל בהן, בניגוד לרצונו ולרצון אמו, שבביתה הוא גר. זה מתחיל רע. שלושת האמהות של חבריו הן דעתניות, כל אחת בדרכה, לעיתים מעצבנות, ולכל אחת מהן הנטיות המכעיסות שלה. עם זאת, ועם הזמן, הקללה מתגלה כברכה. ארבעת הקשישות מתקרבות זו לזו, השהות עימן  מאתגרת אך גם הופכת לנעימה, עבורן ועבורו.

למרות שהנושא המרכזי של הסרט הוא כביכול ההתמודדות עם ארבע קשישות, שכל אחת מהן היא אדם בפני עצמו, ואנחנו מתקרבים אליהן ומתיידדים עימן במהלך הסרט. אנחנו יכולים להבין את הצרכים והרצונות שלהן, דרך עיניו של הסופר, וללמוד לחבב אותן. למעשה, זהו סיפור התפתחותו הריגשית של הסופר, שלומד להתמודד עם הצורך הגדול שלו בריצוי, להבין מהם הערכים שמניעים אותו, ואיך לגדול למרות, ובזכות הערכים ודרכי ההתנהלות שלו בחיים.

החיים כשינוי מתמיד

אין שם הפי אנד גדול. הוא נוסע לארצות הברית, לקדם את ספרו, וזה צעד גדול ומשמעותי עבורו. אמו היא שמוצאת את הפתרון שנכון לשניהם, איך היא תשאר לבדה בתנאים שמתאימים לה. מי שעושה דרך, והתפתחות ריגשית לא פחות ממנו, זוהי האם הקשישה. זה מוכיח לנו שבכל גיל, אנשים יכולים להשתנות, צריך רק למצוא את הדרך הנכונה. בכך זהו סרט אופטימי מאוד, ואנחנו יוצאים ממנו בחיוך גדול. לי עצמי, משום מה, התחשק למחוא כפיים.

זהו אמנם סרט קטן, אך יש בו גאוניות, הרבה מאוד הומור, זווית ראייה חומלת על בני האדם שחיים את חיי היומיום שלהם בלי מודעות ולעיתים מתוך הקרבה עצמית מיותרת בגלל ערכים שחשובים להם, או פשוט בגלל הרגלים. הבמאי מטפל בגיבוריו, וגיבורותיו, בחום ואנושיות ראויים לשבח.

בשורה התחתונה: סרט מומלץ, מלא בהומור ונוגע ללב.

בימוי: דארן תורנטון
בהשתתפות: ג'יימס מקארדל, פיונולה פלאנגן, דיירבלה מולי