קטגוריה: קולנוע

הכפתן הכחול

הכפתן הכחול

הכפתן הכחול הוא סרט איטי, רגיש, אינטימי מאוד. למרות איטיותו, אין פריים מיותר או רגע אחד שנרצה לוותר עליו. גבר ואישה שיש ביניהם אהבה גדולה. פשוטה אבל מורכבת. הם אוהבים ומסורים זה לזה, אבל הבעל הוא הומוסקסואל בארון, שמוצא את פורקנו בחמאם, בו הוא מנהל מפגשים מקריים, עד שהוא פוגש גבר צעיר, שעובד למענו כשוליה,

המשך קריאה
תיאודור: הסרט
  • אופרה
  • אפריל 27, 2024
  • 1 דקות קריאה

תיאודור: הסרט

מה אנחנו חושבים כשאנחנו אומרים הרצל? אוטומטית, כנראה, אנחנו מוסיפים לכך: חוזה המדינה. האיש שבאופן סימבולי הניח את התשתית למדינת ישראל. אנחנו חושבים על 'בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים". אנחנו לא חושבים על האדם המורכב, שהיו לו חיים מלאי קונפליקטים וייסורים, עם יהדותו ועם אשתו. האיש שחווה אירועים מטלטלים כשניסה להתמזג, להצליח כאדם וכאיש מקצוע,

המשך קריאה
back to black

back to black

כחסידה גדולה של המזיקה של איימי ווינהאוס, הייתי חייבת, כמובן, לצפות בסרט הזה. כבר ראיתי סרטי דוקו על ווינהאוס, ביניהם הסרט המצויין שביים אסיף קאפדיה. זכור לי במיוחד אוסף של סרטונים שהוקרנו במוזיאון היהודי באמסטרדם, שהמחישו את חייה כנערה ואישה יהודיה בלונדון, בת למשפחה מורכבת ובה מערכות יחסים קשות. אוסף הסרטונים הזה, שהיה מלווה, כמובן,

המשך קריאה
חדר משלו

חדר משלו

כשאני צופה בסרטים ישראלים מסויימים, אני חייבת להתוודות: אני אוהבת את מגמות ההתפתחות של הקולנוע הישראלי, שהוא, לעיתים קרובות, חצוף, מערער על גבולות קיימים, מוצא זוויות חדשות ומעניינות בחיינו, בכאן ובעכשיו שלנו, מעורר אותנו לראות את המציאות סביבנו באור חדש. כך גם 'חדר משלו'. זהו סרט קטן על התבגרות, ויש בו בלי שום ספק כוכב

המשך קריאה
שאלון השחקנית: עם שירי גדני

שאלון השחקנית: עם שירי גדני

  למה הלכת ללמוד משחק? היה לי מין כאב במפתח הלב, מין כאב מציק. כנראה שהיה לי משהו להגיד, מין דיבור פנימי שהביא אותי לשם. כילדה הייתי מאוד ביישנית, אבל כשהמורה של כיתה ג' שאלה מי רוצה ללמוד משחק, האצבע דיברה בשבילי. הרמתי אותה, והמורה שאלה בהפתעה: את? על הבמה הרגשתי הרבה יותר אותנטית ונוכחת

המשך קריאה