'המופע הגדול של בן רוזן' הוא סאטירה (וסטירה) חברתית נוקבת במסווה של קומדיה שמגיעה לעיתים לסלפסטיק. באמצעים של חיקויים, כששני השחקנים מדברים עברית קצת עילגת בקול של ילדים, בליווי קונפטי שמתפוצץ עלינו בבומים עזים, הם מטיחים בנו את החלקים היותר מעוותים ואת החוליים היותר קשים של החברה הישראלית. כשאנו מגיעים, מקבל את פנינו איתמר מועלם
המשך קריאהזוהי התמודדות מורכבת עם אבל, כי מה יכול להיות קשה יותר מאבל על ילד מת. דוד גרוסמן כתב את 'נופל מחוץ לזמן' לאחר נפילת בנו, אורי, במלחמת לבנון השנייה. הוא מרחיק את האבל למקום אחר, עם מציאות אחרת, כביכול, אבל, אבל על ילד הוא אוניברסלי. הרגש, של חוסר ההשלמה עם האבדן, החיפוש היומיומי אחר ההתמודדות
המשך קריאהמיכל דביר ואייל שכטר ניהלו רומן קצר בשנת 1989, כשהוא היה בן 24 והיא רק בת 17. כיום אייל בן 60 והיא בת 52, והם משחזרים, יחד, את הקשר שהיה ביניהם אז. כמו תמיד, יש פה רשומון. כל אחד מהם ראה את הקשר, את עצמו וזה את זה בצורה אחרת לגמרי. מיכל, אז נערה בגיל
המשך קריאהזה לא מכבר הפכו מופעי הרחוב לתיאטרון מן השורה, והם משתמשים ברחוב כתפאורה לרעיונות בנושאים חברתיים ואישיים שונים. הגעתי לכיכר גבעון בעת של כנס רעשני של פעילי איכות הסביבה. ברעש הזה היו צריכים שחקני האנסמבל להתחרות, אבל לאחר שהתחילו, האוזניות אפשרו לנו לסנן את רעשי הרקע, והעניין אפשר לנו להתמקד בקשב רב בשחקנים שהם גם
המשך קריאהאת מיכאל כורש ראיתי לאחרונה בשתי הצגות, בתפקיד ראשי ב'מחכים לגודו' בתמונע, ולאחר מכן בתפקיד מישני אך משמעותי ב'אדיפוס' בקאמרי. מיכאל, צעיר ואנרגטי בן 73, משתתף בעוד מספר הפקות כרגע, לאחר קריירה ענפה בתיאטרון הרפרטוארי (הבימה, הקאמרי ועוד) וגם בפרינג'. הוא השתתף בהצגות שונות בפסטיבל עכו תשע פעמים, זכה בפרס קלצ'קין בשנת 1997, ובפרס שמוליק
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו