השנה, כבכל שנה בחמש השנים האחרונות, בחרתי ללכת לעצרת יום השואה של היידישפיל, וכבכל שנה שנה, חשבתי שבחירתי הייתה מוצלחת מאוד. השנה גם לקחתי את אמו של בן זוגי, ששרדה את השואה בליטא כילדה קטנה. הטקס היה קשה לה, כיוון שעסק, ברובו, בשואת יהודי ליטא, וראש וראשון להם, סיפורו הבלתי ייאמן של אברהם סוצקובר, שהוגש
המשך קריאהבסיפור הזה, של גבר שמביא את עצמו לסכנת מוות בעזרת אכילה מופרזת, הנושא החשוב ביותר הוא דווקא האבהות. הקשר שמתפתח בין הגבר מנופח הגוף, שכבר מזמן חי בקושי ודוחק את עצמו אל סף המוות בהענשה עצמית קיצונית, לבין בתו הקוצנית, המרדנית, הבת שהיא מבודדת חברתית לא פחות ממנו, שנכשלת בלימודים ובחיים, ומטילה את האשמה לכל זה על ראשו, כשהיא מטיחה בו ללא הפסקה שהוא נטש והפקיר אותה לגורלה. מערכת היחסים ביניהם, שתגדל ותצמח במהלך ההצגה תגיע לקראת הסוף למקום של אהבה, אם כי הצעירה, אלי, שמגולמת היטב על ידי שרון כהן רז, לא לגמרי מתפרקת מקוציה, אותם עטתה על עצמה שנים רבות כל כך, כדי לא להפגע מהחיים ומאנשים, ומנטישות נוספות.
המשך קריאהכמו בכל שנה, עכו לבשה חג לקראת הפסטיבל לתיאטרון אחר. אמנם המועד הוזז מסוכות לפסח, בשל המצב הבטחוני, אבל הפסטיבל הוותיק והאהוב מאוד על חובבי התיאטרון לא בוטל, לשמחתנו. עבורי, כחובבת פרינג', פסטיבל עכו הוא הפסטיבל החשוב ביותר לפרינג' הישראלי. זוהי הזדמנות להעלות על נס את העוסקים במלאכה הזאת, מלאכת תיאטרון הפרינג', שהיא קשה
המשך קריאהלתיאטרונטו, מבית היוצר של יעקב אגמון ז"ל וזוגתו גילה אלמגור, מלאו השנה 34 שנים. הוא נולד ב 1990, מתוך רצון לשיח ישיר בין שחקן לקהל. אגמון אמר: "השחקן הבודד הוא כמו קוסם או מכשף שעומד על הבמה, ומה שהוא מביא זה מה שיש. אין לך לאן לברוח, לא לתפאורה ולא לאביזרים או לשחקנים נוספים". השנה, כמו בשנה שעברה, מוצגות בפסטיבל מספר הצגות שעוסקות בשכול וטראומה, לצד הצגות בנושאים אחרים, כמו זהות ושייכות.
המשך קריאהאנחנו מקבלים זוויות רבות לוירג'יניה וולף, זוויות של יצירתיות, רעיונות אתיים ואידיאולוגיים, זוויות על הסופרת הנערצת ועל האישה הסובלת, זוויות שמרוממות אותה וזוויות שמראות לנו אותה בדמותה המוקטנת על ידי מחלת הנפש שלה. השילוב של כל אלה מציג בפנינו דמות מורכבת של סופרת שהשפיעה, ותשפיע, בצורה ישירה ועקיפה, על דורות של סופרות וגם של סופרים, ועל התפתחות הפמיניזם וזכויות הנשים מתקופתה ועד היום.
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו