כשאני מגיעה לבית ספר למשחק, ברמתו של בית צבי, אני נזכרת בהצגה שבה צפיתי כאשר קרן מור הייתה סטודנטית למשחק בסטודיו ניסן נתיב. באותה הצגה הבנתי, שקרן מור תגיע לגדולות. מאז אני שואלת את עצמי, מי מהסטודנטים והסטודנטיות יככבו בעתיד בהפקות של התיאטרון הרפרטוארי. אין ספק שבהפקה הזאת, 'אל תשאיר אותי לבד', בה משחקים סטודנטים
המשך קריאהתיאטרון המשולש מציג בגן מאיר, במרכז הגאה, תצוגה של גאווה אמיתית, מעניינת, בכל צבעי וגוני הקשת. צפיתי בהצגה מתוקה אחת, 'תראי איזה יופי', ובמופע של אוסף יצירות בימתיות קצרות בשלל נושאים שקשורים לגאווה, back stage. 'תראי איזה יופי' היא דרמה קומית אמריקאית שנותרה אמריקאית. לא נעשה מאמץ להתאימה לתרבות הישראלית, אבל זה לא היה חסר.
המשך קריאהמי שמגיע לתיאטרון יפו, התיאטרון הערבי-עברי שממוקם במבנה עוצר נשימה ביפו העתיקה, פוגש את יגאל עזרתי, המנכ"ל, מנהל האמנותי שותף, יחד עם ראודה סלימן וגבי אלדור, והבמאי, כשהוא רוצה לקנות משהו בפינת הקפה. זה אחד התפקידים שלקח על עצמו, באהבה וברצון. כבר הבנתם שיגאל הוא אדם צבעוני ורב פעלים. תיאטרון יפו גם הוא, מקום מפגש
המשך קריאה'המופע הגדול של בן רוזן' הוא סאטירה (וסטירה) חברתית נוקבת במסווה של קומדיה שמגיעה לעיתים לסלפסטיק. באמצעים של חיקויים, כששני השחקנים מדברים עברית קצת עילגת בקול של ילדים, בליווי קונפטי שמתפוצץ עלינו בבומים עזים, הם מטיחים בנו את החלקים היותר מעוותים ואת החוליים היותר קשים של החברה הישראלית. כשאנו מגיעים, מקבל את פנינו איתמר מועלם
המשך קריאהזוהי התמודדות מורכבת עם אבל, כי מה יכול להיות קשה יותר מאבל על ילד מת. דוד גרוסמן כתב את 'נופל מחוץ לזמן' לאחר נפילת בנו, אורי, במלחמת לבנון השנייה. הוא מרחיק את האבל למקום אחר, עם מציאות אחרת, כביכול, אבל, אבל על ילד הוא אוניברסלי. הרגש, של חוסר ההשלמה עם האבדן, החיפוש היומיומי אחר ההתמודדות
המשך קריאה
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
עקבו אחרינו