PALETINA, תיאטרון נוצר במתחם hadive

איציק ג'ולי, המחזאי והבמאי המוכשר, שהוא גם המנהל האמנותי החדש של תיאטרון נוצר, מביא לנו יצירה משולבת, סרט שהשחקנים בהצגה משחקים באינטראקציה עימו. Paletina היא יצירה מרתקת, לא קלה, יוצאת דופן, שמביאה לנו קולאז' של התרשמויות, מחשבות, ציורי מצבים, אמיתות באשר לשקרים שאנשים משקרים לעצמם, אמיתות באשר למצבים סובייקטיביים בחיינו שמאז ה 10/7. תחושות של אזלת יד וייאוש, של אנשים שניסו להאמין בדו קיום אך מעולם לא היו נאיביים, אל מול התפרצות העולם, בתוכו עמיתים למקצוע ולאמנות, אנשים שבחרו בצד הפלשתיני, אנשים שהעדיפו להתעלם מהמאורעות האיומים של ה 7/10 והאשימו את ישראל בגזענות וברצח עם.

האדם שרוצה לראות בעצמו אמן, אדם נאור ושוחר שלום, מוצא את עצמו בלימבו, בין עולמות ובלי נקודת אחיזה. השחקנים העוצמתיים שנעים במרחב שבתוך המעגל של הצופים, ובו שקים שחורים שנדמים כשקי גוויות, אך גם משמשים ליצירת מבנים שונים במהלך ההצגה, מירב גרובר, דן שפירא וערן בן צבי, מביאים אלינו את הקולות, המחשבות, שחלקן אינטואיטיביות וחלקן סותרות, מחשבות על בגידה בערכים, בקולגיאליות, באמנות, מחשבות על הסתירות באמונות ובאמנות, התפוררות של בטחון מול צורות התנהלות שונות של גופים ובני אדם בארץ ובעולם.

כולנו, שהיינו פה, חווינו בלבול, בהלה, אבדן של בטחון ושל ערכים. לא קל להביא זאת ביצירה אמנותית בתקופה שהיא קרובה כל כך לאירוע, קל וחומר שהמלחמה לא הסתיימה באופן מוצהר, ויש איום להתחדשותה, וחטופינו עדיין לא חזרו כולם. בטראומה הלאומית, והאישית, ניתן לנגוע רק באמצעים אמנותיים מורכבים, מעודנים, אחרים. איציק ג'ולי הרהיב עוז, והוא בנה את היצירה בה צפינו מהרגע בו שכר דירה ברחוב עזה שביפו, והשקיף עליה, וממנה, על המתרחש בעזה שבה התחוללה מלחמה, שממנה יצאו מחבלי הנוח'בה, שבה נמצאים חטופינו.

נדרש אומץ רב ליצור את מלאכת הפאזל הזה, שמחבר שני ז'אנרים, קולנוע ותיאטרון, גם ברמה המושגית וגם ברמת הביצוע.  לדירה שאנו רואים לפרטי פרטים בסרט, יש תפקיד משלה. תפקיד של חפצים ומרחב שאינם של הדייר שגר בהם, אלא שהם חפצים לעסוק בהם, להכיר אותם, ללמוד אותם, בעת של טראומה לאומית ואישית. בסרט משתתפת הפרפורמרית בתאל דותן, שמוסיפה את הממד האנושי לדירה, ועמו גם ממד אסתטי מעניין

.

השחקנים שמשחקים לפנינו, מביאים קולות שונים שמתחברים יחד, לעיתים סותרים זה את זה ולעיתים משלימים זה את זה. הם נותנים ביטוי נוסף לבלבול, לכאב, לחיפוש הקדחתני אחר צדק ומשמעות, שלעיתים קרובות נעדרים מהשיח הלאומי והבינלאומי. הדוברים מעלים שאלות, תהיות, הגיגים שזורמים, לעיתים בצורה סוריאליסטית, כפי שחשנו בזמן אמת.

ניכר כי האמנות שרתה את איציק ג'ולי בהתמודדות עם הסיטואציות, שבחלקן נראו הזויות. כשכתב לאמנים בינלאומיים שהשמיעו דעות נחרצות כנגד ישראל, והתבססו על נתונים מוטעים, קיבל תשובות של שטנה שהפתיעו אותו. האמנות היא לעיתים הדרך היחידה שנותרת להתמודד דרכה, מין שריון לנפש, מין דרך להפוך את הכאב לתיאוריה ואת הייאוש למטפורות.

התוצר של חיבוטי הנפש, השאלות הקיומיות, צבר החוויות, החששות, קריסת הבטחון האישי והלאומי ותחושת הבגידה מצד אמנים עמיתים בעולם, כל אלה שבאים כאן לידי ביטוי, מהדהדים, בוודאי, אצל כל צופה את חיבוטי הנפש, התובנות והשאלות האישיות שכל אחד מאיתנו שואל את עצמו. תשובות מוצקות אין פה, וגם לא יכולות להיות, אבל הרבה נקודות למחשבה על העבר, ההווה והעתיד שאנו בונים לנו כאן מתעוררות ומתחברות בנפשנו.

צילום סטילס בכתבה: אביבה רוזן

כתיבה, בימוי, קונספט: איציק ג'ולי

מופיעים: מירב גרובר, דן שפירא, ערן בן צבי

עוזרת במאי והדרכת טקסט: בהט קלצ'י

מופיעה בסרט: בתאל דותן

עיצוב במה וחלל: מושיק יוסיפוב

עיצוב תלבושות ואביזרים לבמה: מיכל לאור

עיצוב תאורה: עודד קוממי

מוזיקה וסאונד: גל לב

צילום סרט: ניצן גלעדי

צילום נוסף: איציק ג׳ולי

עריכת סרט: טל קרונקופ

עיצוב סט: לי נבו

עיצוב תלבושות סרט: רעות שייבה

עריכת טקסט: גל קוסטוריצה

יעוץ אמנותי: טליה בן עמי

עיצוב וידיאו לחלל: נמרוד צין

עיצוב גרפי: קובי לוי – הליגה

ייצור תפאורה: חן אוחיון – Art Core

מפיק ראשי: דניאל כהן בוונסי

צוות טכני: אילן שלום, ברי טווינסטרא, דמיר טיילייב, תמיר הדר

יח"צ: רחל וילנר – Impact

מנכ״לית תיאטרון נוצר: טליה בן עמי

פלטינה / Paletina – Hadive