Boy בתיאטרון המשולש

בלו מון (blue moon), השיר שמשדר עצבות, פותח וסוגר את ההצגה שמוצגת בתיאטרון הגאה, שמתנאה בשנה האחרונה בהפקות מרתקות, שנוגעות לכולנו. ההפקה הכחולה הזאת, שמאופיינת בבמה שנצבעת בכחול, סמל לבלוז אבל גם צבע הבגדים שנהגו לקנות לבנים כאשר לבנות קנו מלבושים ורודים, החלה בבית יורם לוינשטיין, וכמו הרבה פירות טובים שנולדו בסטודיו הזה, צמחה להצגה מעניינת שהיא בהחלט ראוייה לצפייה.

ההצגה עוסקת במקרה אמיתי, שהוא לא יחיד במינו. ילד, בן, אשר נפגע באיבר מינו וגודל כילדה. הבחירה לגדל אותו כילדה הייתה בעקבות המלצתו של יועץ בעל שם, שהשתמש במקרה לקידום עצמי, בספר שכתב ובראיונות נרחבים בטלויזיה. הילד, שהיה לו אח תאום, גדל בודד ומנודה. בנערותו בחר להתרחק מהיועץ אליו היה קשור כילד(ה), ולהמשיך כנער וכגבר. נקדים ונאמר, כי למרות הנושא הקשה, והבלוז, הצער שהוא נושא מרכזי בהצגה, יש הפי אנד. הסוף השמח מגיע אחרי התפתחויות אישיות ומשפחתיות, זוגיות ואינדיווידואליות, של הבחור הצעיר, שבחר להחליף את שמו  'לאדם', שם עם משמעות רבה, הגבר הראשון בהיסטוריה האנושית. אדם משוחק היטב על ידי נדב ארדיטי (ולעיתים על ידי אסף זלמנוביץ'), שחקן צעיר בתחילת דרכו.

בנוסף לכך, אנו עדים לנושאים שמפעילים אצלנו מנגנונים ריגשיים משלנו. בדידות, אינטלקטואליזציה של בעיות אישיות, התמודדות עם משפחה שאינה תומכת, התפייסות עם עצמי ועם החברה כתהליך של הבראה ריגשית, כל אלה הם נושאים עימם מתמודד כל אדם, והם מוקצנים בחוויות הריגשיות של אדם ושל סביבתו. גם מקומו של היועץ, ישי גולן, הוא מורכב. ניתן לחוש את השכנוע הפנימי העמוק של היועץ בצדקת דרכו, למרות שאנחנו מודעים גם לאינטרסים המקצועיים שלו. הילד, שקראו לו סמנתה בשלב זה של חייו, משתף פעולה עם היועץ כדי לרצותו, כיוון שהוא חש שזהו האדם היחיד שמגלה בו עניין, עד שהוא מבין שהמחיר לכך הוא גבוה מדי.

שרון סטרימבן, בתפקיד ג'ני, האישה הצעירה שאדם מתאהב בה ומשיבה לו אהבה, משחקת בעדינות וברגישות את תפקידה, והיא נכנסת מייד אל ליבנו. אנחנו מלווים אותה בנפתולי התפתחות הקשר בינה לבין אדם.

בפרינג' כמו בפרינג', תקציב תפאורה לא גבוה מעודד יצירתיות חשיבתית. התפאורה כאן היא מסגרת, שלמעשה ממסגרת לנו את ההתרחשויות ואת האנשים, על תפקידיהם השונים. הדמויות, וגם פועלי במה, יוצאים ונכנסים לתוך המסגרת הזאת, עושים בה שינוי אבל גם מקבלים אותה ואת מקומם בה, עד לסוף, בו הם מפרקים את המסגרת, ונוצרת תחושה של חופש. חירות הנחוצה לנפשו של אדם, להיותו מה שהוא בוחר להיות ולא מה שנגזר עליו על ידי החברה, חופש שמאפשר שלמות פנימית והתפתחות חיובית. לכך תורמת גם התאורה, שתופשת חלק משמעותי ביצירת אווירה והשראה ריגשית על הצופים.

הצגה מעניינת, בימוי מעניין, משחק רגיש, נושא מרתק. כדאי.

מאת: אנה זיגלר

תרגום: עמית גור

בימוי ותנועה: רום רזניק

​

בהשתתפות: נדב ארדיטי / אסף זלמנוביץ', ישי גולן, יואל רוזנקיאר, תום אנטופולסקי, שרון סטרימבן

​​

דרמטורגיה: הגר רענן

תפאורה: זוהר אלמליח

אדפטציה לבמה: רועי ואטורי

תלבושות: אביב כרמי

מוסיקה: ג׳וי ריגר

תאורה: איל דניאל

הפקה: עדו שחק

לפרטים ומועדים נוספים:

תיאטרון המשולש | BOY