ההצגה 'דיפ שיט' אותה סיקרנו ב'בילוי נעים' היא הצגה שונה, ייחודית ומרתקת. רותם נחמני, היוצרת והשחקנית, הגתה אותה כמיצג בתיאטרון קליפה, ובחרה לפתח אותה לכיוונים אחרים. רותם ואסף משה, הבמאי, מספרים על תהליך היצירה, עד להגעתה של ההצגה לבמה. ההצגה מתמודדת בימים אלה על הפרס הנכסף ביותר של הפרינג', קיפוד הזהב.
רותם היא בוגרת בית הספר למשחק 'הדרך', יש לה תואר ראשון בתיאטרון בבימוי מסמינר הקיבוצים ותואר שני בתיאטרון במסלול שחקן חוקר ויוצר מאוניברסיטת תל אביב. "העשייה שלי כולה בתיאטרון, והבית שלי הוא הפרינג', לעד. עד 2013 שיחקתי בתיאטראות שונים, וב 2013 התחלתי בתיאטרון קליפה. היצירות שלי, ההצגות שלי, נובעות מסיפורים אישיים. כך למשל, המופע שלי 'מקושקשת', שעוסק בהתמודדות שלי עם טיפולי פוריות. 'המופע של פרקט אזולאי' הוא מופע סאטירי על עולם הריאליטי, בבימויו של אסף".
אסף למד גם הוא ב'הדרך', והוא מגדיר עצמו כשחקן, במאי ויוצר. בנוסף לכך הוא מורה למשחק ובעל סטודיו בשם 'the craft of acting', בו הוא מלווה שחקנים לאודישנים ובחינות בבתי ספר לתיאטרון, ודרמטורג.
ההצגה, עליה תוכלו לקרוא כאן דיפ שיט בתיאטרון קליפה – בילוי נעים (biluynaim.com) , מבוססת על רעיון מעניין. ההתמודדות שלנו עם חרה, פיזי אך בעיקר נפשי וריגשי, פרטי וחברתי.
שאלתי את רותם מנין בא הרעיון.
רותם: "לפני כשנתיים עידית הרמן מתיאטרון קליפה קראה למופעי יחיד. אני הייתי תחת השפעת הספר 'ההיסטוריה של החרה' של דומיניק לפורט, שדן בדרכים בהן החרה עיצב את פני החברה, האנושות והקפיטליזם. ההשראה הראשונית למופע באה משם. כשהתחלתי לעבוד על היצירה, היא הייתה בכיוון שונה לחלוטין מזה שאליו התפתחה. ראיתי את הנושא בצורה אבסטרקטית, עבדתי עם נוזלים חומים. בתחילה עשיתי גם את הבימוי, ואז, כשרציתי לפתח את היצירה, הבנתי שאני לא אכתוב אותה. פניתי ליוני טל, וביקשתי שיכתוב. כעבור זמן הבנתי שנולד לי תינוק, אבל הוא עדיין לא יודע ללכת. רציתי רעיונות בכיוון הקומי, ופניתי לאסף, שהוא מלך הקומדיה מבחינתי. הוא קיבל את האתגר וירד לניואנסים, טיפל בכל רגע ורגע, ובנה את הרבדים של הבייבי הזה". חשוב לי לציין את חשיבות הליווי האמנותי שקיבלנו מעידית הרמן, שהשפיעה רבות על התפתחות ההצגה. יוני טל כתב את הטקסטים ואת לחנים של המופע בסרקסטיות והשנינות הייחודיים שלו".
אסף: "הרעיון הדליק אותי. התבוננתי במהות של המופע וחשבתי על כיוונים נוספים. הבנתי את התשתית והרעיונות, ואז נתתי לדימיון ללכת לכל כיוון אפשרי. במפגשים עם הקהל ראיתי שאפשר ללכת עוד כמה צעדים קדימה, להוליך את הקהל שולל. אנחנו גורמים לקהל ללכת שבי אחרי ערגה, מנחת הסדנה, ובמהלך ההצגה אנחנו גורמים לו לאבד בה אמון. היא אומרת לא לבקר ולא לשפוט, אבל היא עצמה מאוד ביקורתית ושיפוטית".
השימוש באלמנטים של קואצ'ינג מעניין מאוד. רותם עושה עבודה מצוינת כמאמנת שגם יודעת להפעיל היטב את הקהל.
אסף: "יש כאן עניין של חשיבות עצמית, עם מחשבה של 'אני אצליח לתקן'.
רותם: "אני כערגה שמה בפי הקהל תגובות, קללות למשל, בניגוד לאלמנט של הפוליטיקלי קורקט שהוא כל כך אופנתי. זה בניגוד לניסיון להיות נחמדים ולהקליל הכל".
בארץ? פוליטיקלי קורקט?
אסף: "בארץ זה מקבל ממד אירוני. המנהיגים שלנו מוקלטים כשהם מקללים, יש כאן גזענות. זוהי מראה מכוערת. המופע היה אמור לעלות לפני המלחמה, ומאז המציאות עולה על כל דמיון.
אלו גלגולים עברה ההצגה?
רותם: "כאמור, זה התחיל כמיצג יותר חזותי, וכשהתחלנו לעבוד על הנרטיב והדרמטורגיה הפכנו את זה לאירוע מתגלגל עם דינמיקה מול הקהל. הדמות של ערגה התפתחה עד שהרגשנו שהגענו למינון המדויק של התכנים של האישה הזאת כדי שזה יעבוד".
אז מה המסר המרכזי?
רותם: "יש אולי כמה מסרים. הסתכלות מנקודת מבט חדשה על החרה שלנו, לא להחביא ולהשתיק אותו, אלא לעבוד אתו. לפעמים הקקי שלנו הוא הזהב שלנו".
אסף: "מה שקורה לערגה מול הקהל, היא מתעקשת למצוא את הרפש שיש אצל כל אחד, היא מציבה מראה לקהל. היא מראה שלכולנו יש אלמנטים של גזענות. כולנו רוצים להיתפש כאנשים נאורים, אבל לעיתים זה רק מבליט את הגזענות'.
האם ההצגה ממשיכה להתפתח?
רותם: "ההצגה עוברת עוד ועוד גלגולים. אנחנו מתייחסים גם לנושאים אקטואליים, ובמקביל אנחנו בודקים את הסצנות שעובדות, ואיך הן עובדות, וכמובן, יש גם אלתורים מול תגובות הקהל. אנחנו לא עושים מיינסטרים".
אסף: :אחרי כל הצגה אנחנו לומדים ומפיקים מסקנות, ומידי פעם אנחנו מכניסים שינויים טקסטואליים. לעיתים אנחנו מחריפים סצנות, הולכים עם יותר תעוזה. רותם מוכנה לנסות כל דבר שאני מציע, שום דבר לא קשה לה. תמיד יש דלת פתוחה לשינויים".
רותם: "חור התחת שלנו מנהל אותנו, משפיע לנו על הרגש והגוף".
אסף: "חיבור בין שיט פיזי ומטפורי. צריך לראות את האושר על פני האנשים בקהל כאשר הבלונים משחררים אוויר שנשמע כנפיחות, פלוצים".
שאיפות לעתיד?
אסף: "שנצא מגבולות תל אביב, שנגיע למקומות נוספים, לחברות".
ובסוף יש עוד משהו שבא לי להגיד לרותם, על כך שהיא נראית נשמה חופשית, ילדת טבע, ודמותה של ערגה הקפוצה והמסודרת מצטיירת לי כאנטי תיזה שלה. תשובתה של רותם מפתיעה אותי: "החופש הגדול ביותר שאני מרגישה הוא כשאני משחקת דמות, גם את ערגה. כשאני נכנסת לנעליה של דמות אני מרגישה בלתי מנוצחת". וואוו.
לפרטים ומועדים נוספים של ההצגה:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
