דצמבר 4, 2024
פרופ' נטע פולברמכר בעצמה היא גאווה לגניוס היהודי. בת לניצולת שואה יקית שגדלה בקיבוץ להבות הבשן, שנסעה לאחר השירות הצבאי ללמוד מחול בג'וליארד, הקימה להקת מחול משלה, והיא גם פרופסור למחול ותיאטרון, שיצרה מעל 95 עבודות מחול מקוריות עבור להקות אמריקאיות וגם ישראליות, כגון ורטיגו, הופיעה בפסטיבלים בינלאומיים, יוצרת כוריאוגרפיה עבור סרטים ועוד ועוד ועוד.
ביצירה הזאת, שמתכתבת עם חייה כישראלית ויהודייה, בת להוריה שבאו מברלין ומפרנקפורט (ערים שמוכרות לי היטב, גם לי יש שורשים יקיים), בת לאם שהתמודדה עם דיכאון במשך עשרות שנים, אך גם מתכתבת עם התקופה שאנחנו עוברים אחרי השבעה באוקטובר, עם השואה שחווינו וזאת שאנו חווים, עם האנטישמיות ששוב מרימה ראש, ושוב היהודים מואשמים בכל הרע שבעולם. המופע כבר הוצג בפרנקפורט, במרץ 2024, שם הבינו היטב דברים שנטע אומרת בגרמנית.
המופע הוא שילוב של מחול ותיאטרון מסוג המונודרמה. למעשה, החלק של התיאטרון גדול בהרבה מחלק המחול שבו. התנועה משלימה את הסיפור המשפחתי, ממחישה אותו ומדגישה את הרגשות, שבין ה'מוצגים' השונים, אשר מפורטים במספרים ואותיות, כפי שסימנו הנאצים את מסמכיהם ואת קורבנותיהם, כפי שהייקים, להבדיל, מסדרים את חפציהם ומנהלים את חייהם.
הסיפור המאוד אישי, שמתפרץ בגלל מותה של האם, והמופע שלפנינו, הם מעין טקס פרידה ממנה. הטקס בנוי מהחפצים והפרטים. הסיפור של האם, פרידה פליישר שהייתה נערה שהצליחה להימלט מגרמניה לישראל בשנת 1939, ממש ערב המלחמה, וכך ניצלה מהשואה, וכילדה שאביה התאבד בעקבות עליית הנאצים, היא נושאת את זכרו ואת אבדנו והיא מעבירה אותם הלאה, לבתה. במקביל היא עוסקת גם במשפחתו של אביה, יליד ברלין. שתי הערים הללו, ערים גרמניות מרכזיות, כל אחת בדרכה, מהווה אבן דרך בפאזל המשפחתי. רחובות, מקומות בהם פסעו ההורים וקרובי משפחה אחרים, שחלקם נרצחו. אחדים מונצחים ביצירה, וגם דודתה, שהייתה רקדנית בעצמה, מוזכרת שם.
החפצים, כמו הכינור והקשת, הופכים לסימבולים תוך כדי תנועת המחול. הקשת הופכת לרובה, תיק הכינור הופך למכונת ירייה, התרבותי הופך לכלי הרס, כדי לסמל לנו שהערכים הנעלים ביותר משמשים למטרות אכזריות בידיהם של אלה שמנצלים אותם לרעה, אז כמו גם כיום.
חוט דק נמשך בין הדברים הנוראים ההם לבין דברים, מאורעות והתרחשויות שפגשנו בהם לאחרונה. אנחנו חוזים בהמחשת רעיונות תוך כדי התפתחות היצירה.
היהודים אשמים בכל מה שרע בעולם. זהו הלך רוח שאנחנו חווים גם כיום, עם גל האנטישמיות העכור שמתפוצץ בפנינו. שם המופע לקוח מהמשפט: 'היהודים אשמים בכל', מתוך מופע קברט סאטירי על אנטישמיות משנת 1931, בכיכובה של השחקנית היהודייה אנה מארי האס. בגרמנית: 'An allem sind die Juden schuld'. היהודים, אגב, היא מזכירה לנו, ביניהם אלברט איינשטיין, סטיבן שפילברג, ועוד רבים כל כך, שתרמו הרבה כל כך להתפתחות המדע, התרבות, הכלכלה. אנחנו באמת אשמים. לא בכל, אבל לא במעט מהתפתחות העולם.
נטע מתעתדת לצאת עם המופע הזה ליעדים נוספים בעולם. חשוב מאוד שהמופע יוצג בחו"ל, ויזכיר לעולם מדוע היהודים אכן זקוקים למדינה משלהם, וחשוב מאוד שגם אנחנו, פה, נצפה במופע שמזכיר לנו למה אנחנו כאן.
למועדים ופרטים נוספים: נטע פולברמכר – הארכיון/היהודים אשמים בכל – Arttelling
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©