הברוטליסט

'הברוטליסט' הוא אחד מסרטי המופת שנוצרו. הוא גדול בכמה וכמה מידות ממרבית הסרטים שניתן לראות כעת, ויש ביניהם, באמות מידה של סרטים 'רגילים', כמה סרטים טובים בהחלט. 'הברוטליסט' נמצא בקטגוריה משל עצמו. למרות שהוא נעשה בתקציב מצומצם מאוד, כסרט עצמאי שלא הופק באחד האולפנים הגדולים, ולכן ניתן להעריך עוד יותר את איכויותיו יוצאות הדופן.

הסרט מועמד לעשרה פרסי אוסקר, וזה יהיה חטא, בעיני, אם לא יזכה בקטגורית 'התסריט הטוב ביותר', 'השחקן הטוב ביותר' ו'הבימוי הטוב ביותר', אבל באוסקר כמו באוסקר, לא תמיד הטעם הטוב הוא הקובע הראשי. בינתיים הסרט זכה כבר בפרסים בינלאומיים בפסטיבלים רבים, בהם פסטיבל ונציה.

מי שצופה בסרט האפי הזה יכול לחשוב, בקלות, שהוא נעשה לפי מקרה אמיתי. אבל לסלו טות', הארכיטקט בעל השם מהונגריה, היהודי ששרד בקושי מחנות השמדה והיגר לארצות הברית, האיש המוכשר שהתחיל את דרכו בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות כפועל שגר חלק מהזמן במעון למחוסרי בית, עד שהתגלה וחזר לעבוד כארכיטקט מוערך, הוא למעשה דמות פיקטיבית. ניתן להעריך עוד יותר את התסריטאים, בריידי קורבט ומונה פסטוולד על יצירת תסריט שעושה רושם אותנטי כל כך. קורבט, שגם ביים את הסרט, השכיל להפוך אותו לסרט 'גדול מהחיים' עם סיפור מורכב מאוד על אנשים מסובכים שעברו דברים קשים מאוד בחייהם.

אלמלא כבר עשה את תפקיד חייו בסרט 'הפסנתרן' ניתן היה לומר על אדריאן ברודי, השחקן היהודי, שהוא עושה כאן את תפקיד חייו, ואולי אפשר שיהיו שניים כאלה בחייו של שחקן מוכשר במיוחד. ברודי משחק את לסלו טות' היהודי, שמתמודד, לאחר ששרד מחנות השמדה, עם הצורך להקים את עצמו ולהחזיר את עצמו לגדולה ממנה בא, להיותו אדריכל בעל שם שמסוגל להקים בניינים חדשניים ומונומנטליים. כל זה, בזמן שהוא מתמודד עם הצורך להביא את רעייתו ואחייניתו מהונגריה, ואחר כך, לאחר בואן, עם ההשלכות של הזמנים הקשים שעברו, ועם אנטישמיות שלובשת פנים רבות ומגוונות. לא פחות מזה, הוא מתמודד עם התמכרות לאופיום, סם אותו קיבל לראשונה כדי שיסייע לו להתמודד עם כאבים קשים, והתמכר אליו במידה ששיבשה את חייו.

הסרט, שמתנהל בשפות אנגלית, הונגרית ועברית, מביא לנו לא מעט סצינות שקשורות לישראל וליהדות. בין השאר, ניתן לשמוע בו את בן גוריון מכריז על הקמתה של מדינת ישראל, שיש לה מקום משמעותי בסרט, כשאחייניתו מהגרת לארץ, ואשתו רוצה להצטרף אליה. לסלו הוא יהודי מאמין, שהולך בקביעות לבית הכנסת, לפחות בתקופה הראשונה לאחר בואו לארצות הברית. אנו זוכים לשמוע את ברודי באנגלית, עם מבטא הונגרי כבד, בהונגרית, וגם בעברית.

מעניין לציין, כי מספר סרטים מרכזיים עוסקים בשנים האחרונות בסוגיית היהדות והאנטישמיות, כדוגמא נוספת, סרטו של סטיבן שפילברג, 'הפייבלמנים', והוא מציף את התופעה המכוערת של אנטישמיות בחברה האמריקנית, ואת הגזענות ששוררת בה. הסרטים הללו תוכננו והופקו עוד לפני ה 7.10, כשהמלחמה שבאה לאחר מכן הבעירה את האנטישמיות בחלקים מהחברה האמריקנית ובקמפוסים, חלקם של האוניברסיטאות שנחשבות הטובות ביותר בעולם.

הצילום המופלא של לול קרולי הוא עוד סיבה מצויינת לצפות בסרט הזה. צילומי הרחוב וצילומי הארכיטקטורה שלו, ובמיוחד זוויות הצילום הבלתי שגרתיות בהן הוא משתמש, משביחות את הסרט. לדוגמא, כשלסלו מגיע לארצות הברית, הוא רואה את פסל החירות, אבל לא מזווית שגרתית, אלא נטוי ושוכב. כבר בצילום הזה אנו מקבלים רמיזה ראשונה, שארץ האפשרויות היא מוגבלת, מעוותת ולא כל מה שנראה מבחוץ הוא גם מה שיש בתוכה.

הסרט הארוך מאוד, למעלה משלוש וחצי שעות, מחולק לחלקים, שכל אחד מהם מביא מהויות אחרות. כמובן, יש בו המשכיות אך גם שינויים. יש בסרט גם הפסקה, לאחר שעה וארבעים דקות. הפסקה שלאחריה, אגב, לא כל הצופים חוזרים. למרות איכותו של הסרט, ואולי גם בגללה, בגלל מורכבותו הריגשית, וכמובן, בגלל אורכו, לא כל הצופים מתחברים אליו. מבחינתי, לא היה רגע אחד דל או מיותר, למרות שהחלק האחרון שלו כלל קטעים שלא היו באמת נחוצים לעלילה משכנעת, לפחות לעניות דעתי.

ואחרי ככלות הכל, זהו אחד הסרטים המצויינים שתוכלו לצפות בו במהלך חייכם. אם אדריאן ברודי לא יקבל את האוסקר על 'השחקן הטוב ביותר', זאת תהיה פחיתות ערך לטקס הנוצץ הזה. אז תכינו את עצמכם לסרט ארוך מאוד, כדאי שתישנו טוב קודם, תצטיידו בבקבוק מים ובכל מה שאתם צריכים, ולכו לקולנוע לראות את אדריאן ברודי בתפקיד חייו השני.

 שחקניות אדריאן ברודי  פליסיטי ג'ונס  גאי פירס  ג'ו אלווין  ראפי קאסידי  סטייסי מרטין

במאי/ת בריידי קורבט

תסריט: בריידי קורבט, מונה פסטוולד

צילום: לול קרולי 

מוזיקה: דניאל בלומברג

אורך 215 דקות