הילה

סרט חדש של מיכל בת-אדם הוא תמיד חגיגה, ואכן עברו שנים לא מעטות מאז סרטה הקודם כבמאית, הדרך לאן (2017). ראוי לזכור כי בת-אדם הייתה במהלך הקריירה שלה גם שחקנית, והיא מכירה את המצלמה ואת הבמה משני צדדיה.

הילה הוא סרט חזק מאוד מבחינה ריגשית, אך לא תמיד הכל ברור בו, ואולי לא צריך שהכל יהיה ברור, כי גם בחיים כך. החיים רצים בכיוונים שונים ולעיתים מנוגדים. בעיני, הסרט הזה עוסק רבות בהחמצה. המחירים שאנו משלמים כאשר אנחנו ממוקדים במטרה בלתי מושגת, בין אם מדובר בזוגיות, בקריירה או בכל תחום אחר. הילה (ג'ייד דייכס וויקס) רודפת אחרי חלום בלתי מושג, שהיא עצמה מגדירה כ'רגע'. היא מאוהבת בסופר (יעקב זדה דניאל) שהיה לה רומן קצרצר עמו, ניתן לכנות אותו אפילו 'סטוץ', אך ממנו נוצרה בתה, שהיא הכוכבת האמיתית של הסרט בעיני (אילה פלג). הוא כנראה לא מודע כלל לכך שיש לו בת נוספת, וגם כשהיא מנסה לספר לו, הוא מתנער ממנה.

האובססיה המוטרפת שיש להילה לסופר הבלתי ראוי מביאה אותה מדי פעם להזניח את בתה, שהיא באמת בבת עינה, ולרוץ למקומות בהם תוכל לראות אותו, בדרך כלל בלווית אשתו, ולעיתים גם בתו 'החוקית'.

החמצה נוספת היא של הגבר שיהפוך לבן זוגה, שומר בית הספר (פיני טבגר המצוין) החמצה של כישרונות בתחומי המוזיקה וגם בתחומים נוספים. השומר העדין והנבון הוא אדם שכולם אוהבים, ויש לו תמיד מילה טובה לתלמידים, והרבה מכתבי תודה מהילדים וההורים שאוהבים אותו. את החלק הזה בחייו הוא לא החמיץ. הוא מתאהב בהילה, והיא, למרות האובססיה לסופר שמצטייר כנאלח במיוחד, היא נמשכת אליו ומתאהבת בו. היא מבינה שהוא הגבר הנכון עבורה.

זהו גם סרט על מערכות יחסים, כמובן. מערכות יחסים מיטיבות ומערכות יחסים שמרעות עמנו, ולא תמיד אנחנו יודעים להבדיל ביניהן. יש גם מערכת היחסים בין האם, מסורה אך מוטרפת בכל פעם שהאובססיה שלה מתפרצת, והבת, שהיא ילדה נבונה, עם אינטליגנציה ריגשית גבוהה ביותר שיודעת להתמודד היטב עם החיים לצד אימה, למרות החוסר המשווע שהיא חשה באב. יחד עם זאת, היא לא מייחלת למצוא את אביה הביולוגי. היא מעדיפה את השומר האהוב ומקדמת את הקשר בין אמה לבינו כמיטב יכולתה.

אנחנו עוקבים אחרי הילה ובתה בנשימה עצורה, ולצידן מופיעים שלל שחקנים מצוינים, כמו אלי גורנשטיין בדמות האב שמתקרב ומתרחק, אך יש לו גישה פילוסופית מרתקת לחיים.

בתקופה האחרונה יש לנו שפע של סרטים ישראלים משובחים ביותר, שבהחלט שווה לצפות בהם. ביניהם חמדה, בתי אהובתי, ויש בגלריה של הסרטים הישראלים מקום של כבוד להילה.