נובמבר 11, 2026
היצירה "ג'נסיס פיוז'ן", שהוצגה בקמפוס היהודי Pears בברלין, מהווה הרבה מעבר לעוד קונצרט או מופע חזותי מרהיב.
מדובר במפגש רב שכבתי המבקש לגעת בשורשי הקיום האנושי, לחקור את התודעה הקולקטיבית של המין האנושי, ולברוא גשרים תרבותיים ודתיים בין עולמות שלעיתים קרובות נתפסים כמנוגדים.
בבסיס הפרויקט עומד ספר בראשית, הטקסט המכונן והעתיק המשמש אבן פינה לשלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות בעולם: יהדות, נצרות ואיסלאם.
הבחירה להציג את היצירה דווקא בברלין, עיר שנושאת על כתפיה היסטוריה מורכבת של שברים, זיכרון ותיקון, מעניקה לדיאלוג הבין דתי משמעות עמוקה ומהדהדת הרבה מעבר לאולם הקונצרטים.
המופע אינו מסתפק רק בדקלום טקסטים או בנגינה תזמורתית מסורתית, אלא יוצר מארג חושי שלם שבו המילים, הצלילים והאור משתלבים עם אנימציה דיגיטלית ומתמזגים לכדי חוויה רגשית.
במרכז הבמה עמדה יצירתו של המלחין הישראלי ד"ר ברוך ברלינר, איש אשכולות שזהותו המקצועית משלבת בין עולמות הלוגיקה והמספרים של המתמטיקה לבין המרחב הרגשי והאינסופי של היצירה המוזיקלית. השילוב הזה אינו מקרי; הוא בא לידי ביטוי במבנים המוזיוקליים המדויקים, בהרמוניות המאוזנות ובאופן שבו היצירה בנויה כיצירה מתמטית-מוזיקלית הרמטית ומדויקת, אך בה בעת גם מרגשת ונגישה לכל לב.
אחד האלמנטים המעניינים במופע היה הדרך שבה הטקסט המקראי הוגש לקהל. על הבמה פעלו שתי שחקניות צעירות, כאשר אחת מהן קראה את הפסוקים בגרמנית והשנייה חזרה מיד לאחר מכן על דבריה.
הטכניקה הזו, המזכירה הדהוד קדום או מקהלה יוונית עתיקה, יצרה תחושה של מילים המהדהדות ממעמקי ההיסטוריה.
הקול האנושי הפך לכלי נגינה נוסף בתזמורת, כזה הממחיש כיצד המסורת עוברת מדור לדור כמו לפיד בוער. אף שהיו רגעים שבהם ההדהוד היה מושלם ומרטיט, היו גם רגעים שבהם החזרה הייתה פחות מדויקת, אך דווקא הפגמים האנושיים הללו תרמו לתחושת החיות והאותנטיות של המופע, והזכירו לקהל שמדובר ביצירה חיה הנארגת בזמן אמת לעיני הצופים.
המוזיקה עצמה, בניהולו ובניצוחו של רונן ניסן, נבנתה באמנות רבה כך שלא תאפיל על הטקסט אלא כך שתעטוף אותו. היא שילבה באופן ייחודי בין מוטיבים עתיקים שמקורם במסורות יהודיות, לבין נגיעות המזכירות כליזמר סוחף, לצד השפעות קלאסיות אירופיות המזכירות את גדול המלחינים, לודוויג ואן בטהובן.
התיזמור, שכלל כלים מגוונים כמו כינור בנגינה וירטואוזית של אנדריי גרידצ'וק, קלרינט של איליה גינדין, כלי הקשה של שטפן בודנר, פסנתר של מארק טרטושקין, קונטרבס של יונסו לי ובנדונאון ייחודי של כריסטיאן גרבר, יצר עשירות גוונים מרתקת.
הבנדונאון, הכלים המזוהה כל כך עם הטנגו הארגנטינאי והעצב הנוסטלגי, הוסיף למופע נופך דרמטי שהעצים את תחושת המסתורין והגורל האנושי.
לצד המוזיקה והקולות, האנימציות הדיגיטליות שרקדו על המסכים הוסיפו ממד חזותי עוצמתי.
הצבעים העזים, המעברים בין אפקטים שונים של תאורה החשיכה לבין רגעים מוארים באור מסנוור, והופעתה החוזרת ונשנית של המילה GENESIS על המסך, יצרו מסע ויזואלי מקביל. האנימציות לא היו רק תפאורה סטטית, אלא שותפות מלאות בסיפור, שכן הן ליוו את המעבר מבריאת העולם ועד לנפילתו של האדם אל תוך המורכבות המוסרית והקיומית שלו.
התוכן של "ג'נסיס פיוז'ן" בוחר שלא לייפות את המציאות, אלא מפנה זכוכית מגדלת אל עבר הצדדים האפלים ביותר של טבע האדם.
ספר בראשית אינו מציג רק את בריאת השמים והארץ, אלא מתמקד במערכות היחסים המורכבות שבין אדם לחברו ובין אדם לבוראו.
סיפורם של אדם וחוה, הפיתוי הקמאי מצד הנחש והגירוש הבלתי נמנע מגן העדן, פותחים פתח לשאלות פילוסופיות נוקבות על מהות הבחירה החופשית, על פיתוי, על אשמה ועל אחריות אישית וקולקטיבית.
מדוע האדם נוטה שוב ושוב לבחור בדרך המנוגדת לטובתו? מאיפה צומחת אותה נטייה פנימית למרוד?
היצירה ממשיכה ונוגעת באחד הרגעים הטרגיים ביותר בתולדות האנושות על פי המקרא: סיפורם של קין והבל, המביא אל הבמה את רצח האח הראשון בהיסטוריה ואת השאלה המצמררת "השומר אחי אנכי?"
משם ממשיך המסע אל סיפור נח והמבול, שבו האנושות, שרשעותה הגיעה לשיא המביא עליה השמדה אלוהית, מציבה מראה בפני הצופה המודרני.
השאלות שעולות מתוך הפרקים הללו נותרות רלוונטיות מתמיד גם בימינו אנו: מהיכן נובעים האלימות והרוע המאפיינים את ההיסטוריה האנושית? מדוע הרס ומלחמות חוזרים על עצמם מדור לדור, ואיזו אחריות מוטלת על היחיד אל מול פני הקטסטרופה?
הבחירה להציג את התכנים הללו מתוך פרספקטיבה בין-דתית מעניקה למופע ממד קוסמופוליטי ואנושי רב-עוצמה.
שלוש הדתות המונותיאיסטיות חולקות את אותם סיפורי יסוד, אף שכל אחת מהן מעניקה לו פרשנות תיאולוגית ותרבותית משלה.
ספר בראשית הופך בכך לנקודת מפגש אוניברסלית, לשפה משותפת שדרכה בני אדם מרקעים שונים יכולים להידבר, להכיר זה בזה, ולמצוא את המאחד על פני המפריד. הפרויקט מוכיח כי השאלות הגדולות של החיים הן נחלת הכלל, וכי הדיאלוג סביב המקורות המשותפים הוא הצעד הראשון בדרך להבנה הדדית ולשלום חברתי.
יוצרים וצוות אמנותי:
הפקה, ארגון ושותפים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©