הכפתן הכחול

הכפתן הכחול הוא סרט איטי, רגיש, אינטימי מאוד. למרות איטיותו, אין פריים מיותר או רגע אחד שנרצה לוותר עליו. גבר ואישה שיש ביניהם אהבה גדולה. פשוטה אבל מורכבת. הם אוהבים ומסורים זה לזה, אבל הבעל הוא הומוסקסואל בארון, שמוצא את פורקנו בחמאם, בו הוא מנהל מפגשים מקריים, עד שהוא פוגש גבר צעיר, שעובד למענו כשוליה, והאהבה שנבנית שם מקבלת, בסופו של דבר, את ברכתה של האישה הגוססת.

זהו סרט מרוקאי, שהתרבות המקומית תופשת בו מקום נכבד. העלילה עוסקת בחייט אמן, שתופר בגדי נשים, ובעיקר כפתנים, למחייתו. התפירה היא איטית, כיוון שהיא נעשית רק ביד. הסמטאות אופייניות למרוקו, השווקים, הצבעים, המנהגים השונים, הכל מקומי ועם זאת כל כך אוניברסלי, כי המיקוד של הסרט הוא באנשים וברגשות.

הסרט מלא בקונפליקטים. קונפליקטים ערכיים, קונפליקטים חברתיים, קונפליקטים בין-אישיים, קונפליקטים פנימיים של הדמויות המרכזיות. האישה מגלה עוינות כלפי השולייה הצעיר והנאה, כי היא מרגישה את הנטייה שלו ושל בעלה זה לזה. היא מאשימה אותו בגניבה, וכשהיא מגלה שלא גנב, היא לא מסוגלת לחזור בה. רק אחרי שהוא מתקרב אל שניהם בזמן מחלתה, היא מספרת לו באומץ שלמרות שידעה שלא גנב, לא הצליחה לחזור בה. הקבלה שלה אותו מתגלית לפני מותה, כשהיא אומרת לבעלה, 'אל תפחד מהאהבה'.

הבעל, במשחק מאופק ומרשים של סלאח בכרי, בוגר בית צבי ובנו של מוחמד בכרי, עושה דרך ארוכה, מגבר שמנסה לשמור על מנהגים ועל שקט, לגבר שמשחרר את עצמו מכבלי מסורת ומרשה לעצמו ללכת בדרכו. זה מתחיל בכך שהוא מפשיט את גופת אשתו מהבגדים הלבנים המסורתיים שהלבישו לה הנשים שטיהרו אותה לקראת הלוויה, ומלביש לה את הכפתן הכחול המפואר שתפר במשך חודשים עבור רעייתו של פקיד בכיר. הוא משלם את המחיר: רק הוא והשולייה נושאים את הגופה לבית הקברות, ואיש אינו מצטרף אליהם.

הצילום הוא לא פחות ממופתי. הוא מגלה כל  מה שהבמאית רוצה לגלות לנו ומערפל את השאר. ללא צילום כזה, האיטיות של הסרט לא הייתה מבורכת כל כך. הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן.

שחקנים / שחקניות לובנה אזבל  סאלח בכרי  איוב מיסיואי במאי/ת מרים טוזאני הפקה תסריט: מרים טוזאני, נביל איוש, הפקה: נביל איוש, צילום: ורז'יני סורדג'