'המופע הגדול של בן רוזן' הוא סאטירה (וסטירה) חברתית נוקבת במסווה של קומדיה שמגיעה לעיתים לסלפסטיק. באמצעים של חיקויים, כששני השחקנים מדברים עברית קצת עילגת בקול של ילדים, בליווי קונפטי שמתפוצץ עלינו בבומים עזים, הם מטיחים בנו את החלקים היותר מעוותים ואת החוליים היותר קשים של החברה הישראלית.
כשאנו מגיעים, מקבל את פנינו איתמר מועלם בדמותו של חך, העוזר הנאמן של בן רוזן, ומכניס אותנו לאווירה כשהוא מלחיץ אותנו קמעא בדמות המסכנה הזאת, שכמו ילד שאינו יודע מה בדיוק רוצים ממנו, מנסה למכור לנו חולצות שמקדמות את הופעתו של בן רוזן, המנטור והמעסיק שלו, שמנהל אותו ביד רמה, בן רוזן, אותו משחק יובל קנין נחמיאס. בן רוזן שואף להיות כוכב ענק, אחרי שנדחה על ידי תיאטראות רפרטואריים שונים, כמו הקאמרי, ואפילו נזרק מהם, פיזית.
רגשות עליונות לצד רגשות נחיתות קשים מניעים את בן רוזן, כמו רבים שמונחים בהתנהגותם על ידי קונפליקטים כאלה, בן רוזן הוא דמות נלעגת שנכנסת אל הלב בניסיונותיה להציג את עצמה ככוכבת על. רגשות הנחיתות, אנו רואים, הם המניע החזק ביותר שנוצר על ידי השפלה, חוסר קבלה חברתית ותחושה של אי שייכות. דמותו של חך עוברת טרנספורמציה מקטע לקטע, והוא משחק, בין השאר, בן מתנחלים שהוא הבריון של בית הספר, והוא פוגע, ריגשית ופיזית בבן רוזן. דמותו של הנער הזה סובלת ופגועה גם היא, והפגיעות היא שמובילה אותנו כבני אדם לפגוע באחרים.
גם יגאל עמיר, שדמותו מוצגת לנו באותה צורה, כבחור פגוע ובלתי מקובל שרק רצה להיות נאהב, ומהמקום הריגשי הזה רצח את רבין, והכל כמובן בצורה הומוריסטית, שבתחילה יכולה לקומם את מי שהיה, כמוני, כבר אדם בוגר וחווה בצורה טראומטית את הרצח בעוד שכותבי ומבצעי הקטע היו ילדים קטנים, מן הסתם. יכולה לקומם, ואכן קוממה ברגעים הראשונים, אך כסאטירה המסרים עברו, ובחוזקה.
שני השחקנים היוצרים, יובל ואיתמר, משחקים להפליא ומגלים גמישות ויצירתיות רבה במעבר מקטע לקטע, ביצירת קטעים שונים שהם למעשה מאותו עולם תוכן, שמשקף לנו מציאות הזויה מבלי להתייחס לכך בכובד ראש מיותר, אלא התייחסות שהיא כביכול קלילה וזורמת. הקהל, ברובו צעיר מאוד, נענה במחיאות כפיים ובצחוק גדול על כל קטע, ומגלה הערכה ליכולת ההומוריסטית של השניים, שזורמת בקלות מקטע לקטע, הדמויות הן שונות אבל דומות, פרצופה של המדינה מבחינות שונות, מראה שאינה מחמיאה כלל.
אהבתי גם את התלבושות המתחלפות, אלה הזוהרות, מלאות הנצנצים, של הכוכב אל מול התלבושות המגוחכות של חך, הנער המתנחל ועוד, שהולך עם סנדלים וגרביים ועוטה כיפה.
השחקנים מקיימים אינטראקציה עם הקהל, מפתיעים אותו בלי הפסקה, יורדים אליו ומדברים עמו, ולבסוף גם מעלים מספר רב של אנשים על הבמה. בקהל ישבו מספר שופטים של תחרות קיפוד הזהב, התחרות השנתית של הצגות הפרינג' בישראל, ובן רוזן פונה אליהם ישירות בצורה משעשעת. אכן, הצגה ראויה ביותר לתחרות קיפוד הזהב, מאוד מיוחדת ושונה. בהצלחה.
לפרטים נוספים ומועדים בתמונע:
המופע הגדול של בן רוזן (tmu-na.org.il)
כתיבה: יובל קנין נחמיאס, איתמר מועלם ואיתי לימור
בימוי ומוזיקה: ניר כנען
בימאית משנה: סתיו נויברגר
הפקה: רוי אשר
הפקה מוזיקלית: עילי סער (פנים)
ניהול טכני ותאורה: איתמר שטרסבורג
סושיאלז: עומרי זוהר
צילום: עמית אחאבן
שחקנים: יובל קנין נחמיאס ואיתמר מועלם
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
ביקורת מעניינת ומנומקת
כיף לשמוע על הצגות מקוריות חדשות ומוצלחות
בטח עם שחקנים טובים