המלצות לסוף השבוע

Home המלצות סוף שבוע המלצות לסוף השבוע
המלצות לסוף השבוע
המלצות סוף שבוע

סוף שבוע בבילוי נעים: בין בדידות, אהבה, יצירה ואומץ להסתכל למציאות בעיניים

האופרה הגדולה של בנג'מין בריטן, תיאטרון מברלין העוסק באחד הפרקים האפלים בהיסטוריה, יוצרים שמאמינים בכוחה של הבמה לחבר בין אנשים, ותערוכות צילום שמבקשות להקשיב לקולות שלא תמיד מגיעים למרכז. השבוע בבילוי נעים יש תרבות שלא מסתפקת בבידור, אלא מזמינה אותנו לחשוב, להתרגש ולשאול שאלות.

יש שבועות שבהם נדמה שכל יצירות התרבות שאנחנו פוגשים, גם אם נוצרו במקומות שונים ובנסיבות שונות, מנהלות ביניהן שיחה. השבוע האחרון בבילוי נעים מציע מפגש כזה. מאופרה גדולה ועד תיאטרון עצמאי, מראיונות אישיים ועד צילום תיעודי, חוזרים ועולים נושאים של יחיד מול חברה, אהבה מול חשדנות, אחריות אישית מול כוחו של ההמון, והיכולת של אמנות ליצור מפגש גם כאשר המציאות מקשה על כך.

הנה כמה מהכתבות והיצירות שכדאי להכיר לקראת סוף השבוע.

כשהכפר כולו יוצא נגד אדם אחד: פיטר גריימס

אחת הכתבות המרכזיות שעלו השבוע בבילוי נעים מוקדשת לאופרה פיטר גריימס, מאת המלחין האנגלי בנג'מין בריטן, בהפקה משותפת של האופרה הישראלית והאופרה הלאומית הפולנית.

זוהי יצירה שאינה מסתפקת בסיפורו של אדם אחד. פיטר גריימס הוא דייג שחי בכפר קטן, אדם קשה ומסוגר שמעורר חשד והתנגדות בקרב סביבתו. מותו של נער העובד אצלו מעורר שאלות קשות, והקהילה כולה מתגייסת נגדו. אלא שהשאלה המרכזית אינה רק אם גריימס אשם, אלא מה קורה לחברה כאשר החשד הופך להרשעה, וההמון מחליף את המשפט.

האופרה פיטר גריימס במשכן אמנויות הבמה

ההפקה מצליחה ליצור תחושה של כפר שלם על הבמה. הקאסט הגדול והמקהלה אינם רק רקע מוזיקלי. הם מגלמים את הקהילה הרודפת את גריימס, את הלחץ החברתי ואת האווירה שבה אדם עלול להפוך למטרה של ציבור שלם.

זוהי יצירה מוזיקלית ותיאטרונית רחבת יריעה, שמעלה שאלות רלוונטיות במיוחד גם מחוץ לעולם האופרה: על כוחו של הרוב, על אחריות חברתית ועל הגבול שבין צדק לנקמה.

כשהכול מתנהל כסדרו: מבט אל האנשים שמאחורי הרוע הנאצי

מברלין מגיעה אחת הביקורות המטרידות שפורסמו השבוע. ההצגה … dass alles seine Ordnung hat, בתיאטרון Theater unterm Dach, עוסקת בשאלה קשה במיוחד: כיצד אנשים רגילים הופכים למבצעי פשעים נוראים?

היוצרות סוזי קלאוס ואסטריד אנדרווייט בוחרות להתבונן לא רק בקורבנות, אלא גם באנשים שהשתתפו במערכת הרצח הנאצית. באמצעות עדויות וקולות של מי ששירתו באושוויץ, ההצגה חושפת את האופן שבו מעשים מפלצתיים יכולים להיטמע בשגרה מנהלית, בפקודות, בתפקידים ובשפה מקצועית לכאורה.

דווקא היומיומיות של הדברים היא שהופכת את המפגש למטלטל. אנשים מתארים את עבודתם, את המשימות שקיבלו ואת שגרת חייהם, כאילו מדובר במקום עבודה רגיל. כך נחשפת הסכנה שבהפיכת ציות למעלה, ובהרחקת האחריות האישית באמצעות מערכת מסודרת.

כשהכל מתנהל כסדרו, תיאטרון מתחת לגג, ברלין

זוהי יצירה שאינה מאפשרת לצופה להסתפק בגינוי של העבר. היא מחייבת אותו לחשוב על מנגנונים חברתיים, על ציות ועל האחריות של כל אדם למעשיו.

אהבה, תיאטרון וחיים משותפים: השיחה עם גדעונה רז

לא כל המפגשים התרבותיים עוסקים בעימות. לפעמים דווקא סיפור אישי יכול להציע מבט אחר על האפשרות לחיות יחד.

בריאיון עם גדעונה רז, מייסדת שותפה ומנהלת תיאטרון אלמינא, חוזרים אל ראשית הקשר שלה עם נורמן עיסא, אל האהבה שנולדה בבית הספר למשחק בית צבי ואל הדרך שהובילה את השניים להקמת תיאטרון רב תרבותי ביפו.

זהו סיפור שיש בו גם רומנטיקה, אבל בעיקר הרבה עשייה. רז מספרת על המשפחה, על העבודה עם ילדים, על ההחלטה להקים תיאטרון ועל האמונה שאפשר ליצור מרחב שבו יהודים וערבים נפגשים באמצעות אמנות.

ראיון עם גדעונה רז, מייסדת שותפה ומנהלת, תיאטרון אלמינא לקראת פסטיבל אלמינא ה 11 להצגות ילדים

לקראת פסטיבל אלמינא ה־11 להצגות ילדים, הריאיון מקבל משמעות מיוחדת. בתקופה שבה השיח הציבורי מלא בחשדנות ובקיטוב, רז מציעה הסתכלות שמתחילה באנשים עצמם, בקשרים שנוצרים ביניהם ובנכונות להקשיב.

טל בסון: במאי צעיר שמסרב לוותר על החופש האמנותי

איך מתחילים לבנות דרך עצמאית בעולם התיאטרון? בריאיון עם טל בסון, במאי ויוצר, אנחנו פוגשים דור צעיר של אנשי תיאטרון שמגיעים לבמה עם סקרנות, שאפתנות ורצון לחפש שפה משלהם.

בסון מספר על תחילת דרכו כסדרן בהיכל התרבות בפתח תקווה, שם נהג להיכנס להצגות עם מחברת קטנה ולרשום לעצמו מחשבות ותובנות. בהמשך למד בסמינר הקיבוצים, עבד בתיאטרון באר שבע ויצא למסע אירופי יוצא דופן, שבמהלכו צפה ב־72 הצגות ב־12 מדינות וב־32 ערים.

ראיון עם טל בסון, במאי

בשיחה הוא מדבר על השפעתו של הבמאי יבגני וכטנגוב, על חשיבות הדרמטורגיה, על העבודה עם שחקנים ועל החשש שמא הצורך להתפרנס יפגע בחופש היצירתי. זהו ריאיון עם יוצר שעדיין נמצא בתהליך של חיפוש, ואולי דווקא משום כך מעניין כל כך להכיר אותו.

אתי הילסום על הבמה: הלב החושב

ההצגה הלב החושב, שעלתה בפסטיבל ישראל ומוצגת גם בפסטיבל תמונע, יוצאת מיומניה של אתי הילסום, הצעירה היהודייה ההולנדית שנרצחה באושוויץ.

במקום לספר את סיפורה באופן כרונולוגי, היצירה מפגישה שמונה יוצרות עם כתביה ועם עולמה הפנימי. כל אחת מהן מביאה פרשנות אישית, באמצעות משחק, פרפורמנס, בובות, מוזיקה, שירה ווידאו.

הלב החושב – מפסטיבל ישראל לפסטיבל תמונע

ההצגה אינה יצירה דרמטית אחידה במבנה המסורתי שלה. יש בה קטעים עצמאיים, רגעים פיוטיים ומפגשים אמנותיים שונים. אחת הבחירות המעניינות היא הפיכתה של הילסום לבובה בעבודתה של מיטל רז.

הביקורת בוחנת את הניסיון להפוך יומן אישי והיסטורי למפגש חי עם שאלות של אנושיות, אמונה, חמלה ומשמעות. דווקא בתקופה שבה קשה לשמור על מבט מורכב על העולם, המפגש עם הילסום מזמין אותנו לעצור ולחשוב.

תיאטרון עצמאי: המורה אלישע והמפגש שבין ספרות לחיים

גם בהצגה המורה אלישע במלעיל או במלרע על פי צו ליבך, שעלתה בצוותא, נמצא מפגש בין דורות ובין עולמות.

המחזה, שכתב וביים רועי רן, עוסק בקשר הנרקם בין מורה לספרות לתלמיד בכיתה י"ב. כאשר המורה עומד להפסיק ללמד, התלמיד מבקש להמשיך את הקשר באמצעות מפגשים פרטיים שבהם הם קוראים יחד את הזקן והים מאת ארנסט המינגוויי.

המורה אלישע במלעיל או במלרע על פי צו ליבך בצוותא

הספר הופך למעין שפה משותפת לשניים, המאפשרת להם לבחון את עצמם ואת הקשר המתפתח ביניהם. יש כאן רעיון מקורי ומעניין על תפקידו של מורה בחיי תלמיד ועל הצורך האנושי בקשר משמעותי.

הביקורת מצביעה גם על מה שחסר ביצירה: העמקה נוספת בדמויות ובמניעים שלהן, כדי שהקשר המעניין יקבל נפח רגשי ודרמטי גדול יותר.

קולנוע: שיעור באהבה

למי שמחפש גם משהו קליל יותר, השבוע התפרסמה בבילוי נעים ביקורת על הסרט האיטלקי שיעור באהבה.

במרכזו אלסנדרה וולריו, שני אנשים בעלי השקפות עולם שונות מאוד. היא עצמאית, פמיניסטית ואינה מאמינה במיוחד במוסד הזוגיות. הוא שמרן יותר, איש של סדר ומסגרות, שמאמין במשפחה וביציבות.

שיעור באהבה בקולנוע

מפגש מקרי באוטובוס מוביל ללילה של תשוקה, אלא שבהמשך מתברר שהם עובדים באותו בית ספר. היא מורה והוא מנהל המוסד. כאשר נכנס לתמונה גם היריון, השניים נאלצים לבחון מחדש את עמדותיהם ואת האפשרות לבנות יחד משפחה.

הסרט מציע קומדיה רומנטית חביבה ומשעשעת, עם מבט לא נטול אירוניה על הפערים שבין אנשים ועל האפשרות למצוא אהבה דווקא במקום שבו לכאורה אין התאמה.

צילום: לתת מקום לדור חדש של צלמות

במסגרת פסטיבל הצילום הבינלאומי PHOTO IS:RAEL התקיים רב שיח סביב הענקת פרס ענת בראון לצלמות מצטיינות בראשית דרכן.

הפרס, המוענק לראשונה השנה, נולד משיתוף פעולה בין הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון לבין העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר.

בפרס הראשון זכתה אלה ריינץ דונייסקי, ובפרסי הוקרה זכו שני אבני ושיר בלוך. העבודות של שלוש הצלמות מציגות עולמות אישיים ומציעות להתבונן בצילום לא רק כאמצעי לתיעוד המציאות, אלא גם ככלי לבחינת זהות, זיכרון, מגדר ומשפחה.

שיח גלריה בתערוכת פוטו ישראל: פרס ענת בראון לצלמות מצטיינות בתחילת דרכן

ברב השיח השתתפו אנשי צילום, אוצרות וחוקרות אמנות, והדיון חרג מהענקת פרסים בלבד. הוא עסק גם במקומן של נשים בעולם הצילום ובחשיבות התמיכה ביוצרות בתחילת דרכן.

פוטו ישראל: צילום כאמצעי להקשיב לחברה

פסטיבל PHOTO IS:RAEL, במהדורתו ה־13, מציע השנה מפגש רחב עם צילום אמנותי ותיעודי תחת הנושא אזרחים.

בפסטיבל משתתפים יותר מ־200 צלמים מהארץ ומהעולם, ומוצגות בו כ־50 תערוכות ויצירות. ייחודו הוא החיבור בין אמנות לבין פעילות חברתית, ובין צלמים מקצועיים לבין קהילות שאינן זוכות בדרך כלל למקום במרכז הבמה.

אחד הפרויקטים המעניינים הוא PHOTO VOICE, המעניק מצלמות לאנשים ולקבוצות ומאפשר להם לספר את סיפורם באמצעות צילום.

לצד זאת מוצגת התערוכה איראן 1 ו־2 במוזיאון העיר תל אביב יפו, העוסקת בחיי העיר בזמן המלחמה. באמצעות עבודות של צלמים מקצועיים ותושבים, היא מציגה את האופן שבו המציאות הביטחונית חודרת אל הבית, הרחוב והמרחב הציבורי.

הפסטיבל מתקיים במתחם סינמטק תל אביב, והכניסה חופשית. הוא נמשך עד 21 בנובמבר, כך שיום שבת הוא ההזדמנות האחרונה לבקר בו.

ברלין: שלושים שנה של אמנות עכשווית בהמבורגר באנהוף

גם מעבר לים ממשיך בילוי נעים לעקוב אחר מוסדות תרבות מעניינים. אלון רוזן מביא התרשמות מהמבורגר באנהוף, אחד ממוסדות האמנות החשובים בברלין, שציין שלושים שנה להקמתו באירוע מיוחד של שלושים שעות פתיחה ללא תשלום.

בין העבודות שהוצגו הייתה יצירה של יוזף בויס, שבה נורה ולימון יוצרים יחד אובייקט פשוט למראה, אבל טעון במשמעויות על אנרגיה, חיים ושינוי.

עבודה אחרת של האמנית שילפה גופטה עוסקת במפות שאנשים מציירים מזיכרונם. באמצעות מפות אישיות מתגלים גבולות, זיכרונות ותפיסות פוליטיות, ולעיתים גם הפער בין המציאות הגאוגרפית לבין האופן שבו אנשים נושאים את מולדתם בתודעה.

תערוכות בהמבורגר בנהוף, ברלין

במוזיאון הוצגו גם עבודות העוסקות במוזיקה, בטכנולוגיה וביחסים שבין האדם לסביבתו. זוהי הזדמנות להכיר מוסד תרבותי שמאפשר מפגש עם שפות אמנותיות מגוונות, ואינו ממהר לספק לצופה תשובות מוכנות.

תרבות היא גם האפשרות להיפגש

כשמחברים את הכתבות שהתפרסמו השבוע, מתקבלת תמונה מעניינת של עולם תרבות שאינו מנותק מהמציאות. האופרה פיטר גריימס וההצגה הברלינאית עוסקות בכוחו של ההמון ובאחריותו של היחיד. הריאיון עם גדעונה רז מציע אמונה במפגש בין תרבויות, ואילו השיחה עם טל בסון חושפת את המאבק של דור צעיר של יוצרים למצוא קול אישי בתוך עולם תיאטרוני מורכב.

אתי הילסום מזכירה את האפשרות לשמור על אנושיות גם בתנאים הקשים ביותר. הצילום מעניק מקום לקולות ולסיפורים שאינם תמיד נשמעים, והקולנוע מחזיר אותנו אל האפשרות המשעשעת והאנושית של אהבה בין אנשים שונים.

אולי זה מה שיפה בתרבות: היא אינה חייבת לספק פתרונות, אבל היא יכולה להרחיב את המבט, לעורר שאלות, לפתוח שיחה ולפעמים גם להעניק רגע של הנאה בתוך שגרת החיים.

צוות בילוי נעים מאחל לכם סוף שבוע של תרבות, סקרנות והנאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הירשם לרשימת תפוצה