חליסה בקולנוע

התקופה האחרונה מצטיינת בשפע של סרטים מרתקים, מהם לא מעטים הסרטים הישראלים, ביניהם 'הטבעת' של אדיר מילר, 'חלב', 'שביל הסרגל', 'הנכס', 'נדל"ן', 'סודה', ועוד. חליסה בהחלט מצטרף לשורה הנכבדה הזאת, ואותי, לפחות, השפע הזה מרגש.

חליסה הוא סרטה השני של הבמאית סופי ארטוס, שהוציאה תחת ידה יצירה מעניינת, עם גיבורה שהיא אישה אפורה למדי, אבל בכיכובה של נועה קולר היא הופכת לכובשת, ואכן, נועה קולר אחראית במידה רבה לכך שהסרט מרתק. המשחק שלה כל כך רגיש ומעודן, שהוא מוביל אותנו לנבכי נשמתה של הדמות ואוחז בנו, הצופים, עד תום הסרט.

עלילת הסרט עוסקת בשרה, אחות טיפת חלב שעובדת בשכונה מאוד מורכבת, חליסה, שכונת עוני שאוכלוסיתה יהודית וערבית, יש בה רמת פשיעה גבוהה, וכך גם ילדים מוזנחים ופגועים. תפקידה כולל גם אבחון של הילדים, האם הם מקבלים טיפול סביר, או שהם קרבן להזנחה ואלימות. הגיבורה שלנו עוברת טיפולי הפרייה, ודי מהר מסתבר לנו שהיא גרושה בת 41, כשחברותיה לעבודה חוגגות לה יום הולדת. היא עומדת במצבים לא קלים כאשר היא נאלצת להודיע לשירותי הרווחה שיש אמהות שחושפות את ילדיהן לאלימות, וכשהיא חוזה באמהות שמגדלות את ילדיהן בתנאים לא תנאים. לעיתים היא הולכת צעד אחד יותר מדי, ויוצרת חיבור אישי ורגשי עם לקוחותיה. זה מעמיד אותה במצב של קונפליקט, כאשר אחת מהן, בחורה צעירה שבן זוגה ערבי, פושע שצריך להמלט מהארץ כי יש סכנה לחייו, מבקשת ממנה לשמור על בתה.

הסרט מלא בקונפליקטים מוסריים ואתיים, גבולות שנחצים, הקו הדק שבין האכפתיות והאנושיות לבין מעורבות יתר של מטפלים, יש בו גילויי אלימות ואנו חשים מידה של חשש בהליכה ברחובות. אנו נעים בין סוגים ורמות שונות של עוני, דלות חומרית וגם אנושית וניכור, לבין גילויים של חום וחיבה. יש בבימוי משהו שסוחף אותנו לסביבה הזאת, יחד עם כל הכיעור שבה, וגם הצילום יודע לשים את הדגש, לרגעים, ליופי שבכיעור. פרחים ורודים על רקע דירה דלה ומתפוררת, למשל.

בדרך היא מפתחת סיפור אהבה עם שיפוצניק שהיא מזמינה לשפץ את ביתה המוזנח, כדי להכינו לתינוק שהיא מנסה להביא לעולם. השיפוצניק, אנטון, הוא אנטולי בליי, עולה חדש למדי מרוסיה ושחקן של גשר, הוא הצלע הגברית שנכנסת לסרט וכובשת את ליבנו.

כל אלה מביאים אותנו לעלילה מפותלת בתוך סביבה שהיא מאוד דלה ומכוערת, אבל יש בה נקודות יפהפיות, אותן, כאמור, מדגיש הצילום הנפלא. הסרט, שהוא סרט לירי למדי, מגיע לפתרונות מעניינים בסופו. מסתבר שיש אפשרויות לאושר גם בעולם שהוא דל חומרית ומסובך מבחינות רבות, אפשרויות שהן שונות מהמקובל.

ללכת? כן, בעיקר כדי לראות את נועה קולר ואנטולי בליי נותנים משחק כובש.

משחק: נועה קולר, דנה ברקוביץ', אנטולי בליי

במאית: סופי ארטוס

צילום: מאי עבדי גרבלר