מתוך אוסף של כ-3000 ציורים של ילדי בית חינוך משותף בעמק הירדן (ובעיקר ילדי קיבוץ דגניה), ציורים משנות הארבעים עד שנות השמונים, נבחרו 43 ציורים. אלה ציורים שממחישים לנו עד כמה עסוקים ילדים בגילאים הצעירים, כבר בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, בנושאי המלחמה שמלווים את חיינו פה מקום המדינה ועד היום. חיילים, רובים, שוחות, ממלאים את הדפים.
בית החינוך נוסד ב 1926 והיה המוסד החינוכי-חקלאי הראשון בהתיישבות העובדת. היצירה הייתה חלק אינטגרלי מתפישת החינוך במוסד, ולציור היה חלק משמעותי בלמידה.
גיל עומר, מנכל מוזיאון הילדים בחולון, שנתן בית לציורים הללו, סיפר שגם הוא, כמו הורים רבים אחרים בישראל, אמר לילדיו, כי
כשיגדלו יהיה שלום. "לצערנו זה לא קורה. הציורים מספרים סיפור. זה הסיפור של כולנו". סיפור של התמודדות עם מלחמה שאין רואים את סופה. גם כיום, מן הסתם, ילדים ישראלים רבים מציירים מלחמה.
צביה בינדר, סמנכ"לית השיווק של המוזיאון, סיפרה כי הכל התחיל במייל מיעל ארן, מהארכיון של דגניה. היא סיפרה שיש להם אלפי ציורים של ילדים מזה עשרות שנים. "לקח לנו דקה להבין שזה מצריך בדיקה, ונסענו לדגניה. 3000 ציורים, חלקם קטנים, אחרים גדולים. יעל ארן: "החזקנו בציורים הללו שנים, ואז הבנו שחייבים לעשות עם זה משהו. עוד שנה ועוד שנה, יום אחד אמרתי לעצמי, מוזיאון הילדים בחולון הוא הכתובת המתאימה.. כתבתי מייל ותוך יום דיברנו. הדברים זרמו מהר מאוד".
טובה דהאן, (סבתה של כרמל גת שנרצחה בשבי החמאס, ובתה כנרת נרצחה בחצר ביתה בבארי ב 7.10, הוציאה לשון למחבלים ונרצחה במקום) היא ששמרה במשך שנים של ציורי הילדים.
צביה: "הגענו לקיבוץ כדי לבחור ציורים לתערוכה. עשינו רפרוף וניפוי, וראינו שההיסטוריה חוזרת על עצמה. נושא התערוכה נולד משם: ילדים מציירים מלחמה. אולי בעתיד נעשה עוד תערוכה, ובפעם הבאה בנושאי שלום".
עידן גרינבאום ראש מועצה מקומית עמק הירדן, אמר: "אנחנו מתגייסים לשמר את ההיסטוריה של עמק הירדן. יש בתערוכה הזאת הכל, כבוד למורשת, לאנשים שהקימו את המדינה ואת הקיבוצים, הראשונים וילדיהם. יש לי בן ובת בשירות קרבי, עברו 80 שנה מאז המלחמה ההיא, וזה צובט את הלב שההיסטוריה ממשיכה לחזור על עצמה. ילדינו שנולדים למציאות כזאת ומציירים מה שהם רואים, ועוד דור שגדל לזה. זה עדיין רלוונטי".
בפתיחת התערוכה ניתן היה לפגוש את 'הציירים', שכילדים חוו את המלחמות ואת התפתחות המדינה, וציירו מה שראו וחשבו. הם היו שקועים בזיכרונותיהם וזה בזה. נקווה שהדור הבא שלהם כבר לא יצייר מלחמות.
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
