ספטמבר 3, 2026
הפארסה התקופתית מציבה תמיד אתגר מרתק בפני התיאטרון המודרני. מדובר בז'אנר התלוי לחלוטין בהנדסה מדויקת: שרשרת טעויות פתלתלה, תזמון אכזרי של כניסות ויציאות, חילופי זהויות ודלתות נטרקות, שנועדו לייצר חוויית צחוק משוחררת, מסחררת וקצבית.
ההפקה החדשה של "יתוש בראש", בתרגומו המחודש של אלי ביז'אווי המוכשר ובבימויו של המנהל האמנותי של התיאטרון, נועם שמואל, מנסה להביא את הפארסה הזאת לאולם רובינא כך שתהיה חוויה אסקפיסטית כפי שהייתה בפעמים הקודמות בהן הוצגה.
ההפקה החדשה של הבימה מציגה שפע ניכר של כישרון. היא כוללת קאסט שחקנים מרשים בראשות נורמן עיסא, קומיקאי מוכשר לעילא, ולצידו אסנת פישמן, תומר שרון, דניאל סבג והגר טישמן סבג, טל קלאי ורבים נוספים, לצד מעטפת חזותית עשירה וקפדנית. התפאורה והתלבושות יוצרים מראה יפהפה ומשעשע בפני עצמו.
עם זאת, לצד המקצועיות הבלתי מבוטלת והמסירות הבימתית, עולה שאלה עמוקה יותר על מידת הרלוונטיות של המנגנון הקומי הזה עבור הקהל של ימינו. עד כמה הקהל שרגיל להומור מתוחכם הרבה יותר מגיב להומור הפיזי של הפארסה, שמבוסס למשל על דלתות מסתובבות והרבה בעיטות בישבן, בעיקר בישבנו של נורמן עיסא בתפקידו הכפול.
"יתוש בראש" (La Puce à l’oreille), פרי עטו של ז׳ורז׳ פדו מ-1907, היא מדוגמאות המופת של הפארסה הצרפתית הבליירדאית. פדו היה אמן בבניית קומדיות המונעות על ידי טעות מקורית אחת. "זבוב" או "יתוש" המזמזם בראש, מחשבה טורדנית שלא ניתן להרפות ממנה, ההולכת ומסתבכת במעגל סגור עד לכאוס מוחלט.
במרכז העלילה עומדת ריימונד שאנדביז, החושדת בנאמנות בעלה עקב שינוי בהתנהגותו, ומנסה ללכוד אותו בתחבולה. המזימה מובילה את הנפשות הפועלות לבית מלון מפוקפק ("מלון רנדוו"), שבו הזהויות מתבלבלות והבלגן משתלט. הדמויות רצות בתוך התפאורה הוורודה כסוכריה ועוברות באמוק מחדר לחדר.
בעולם כזה, העומק הפסיכולוגי של הדמויות מפנה את מקומו לטובת מנגנון קומי מדויק כמו שעון שווייצרי. המלון אינו רק תפאורה, אלא מכונה משומנת של דלתות נפתחות ונסגרות, טיפוסים מוקצנים והפתעות בלתי צפויות. ההנאה של הצופה נובעת לא מורכבות הרגש, אלא מהצפייה במכניקה הפועלת במהירות מסחררת.
״יתוש בראש״ של ז׳ורז׳ פדו, שנכתב ב־1907, הוא אחת הקומדיות המזוהות עם אמנות הבלבול והוואדוויל הצרפתי. בישראל הוא זכה לחיים ארוכים במיוחד: הועלה בהבימה ב־1967 וב־1982, ובהמשך בתיאטרון באר שבע, חיפה, הקאמרי, ניסן נתיב והחאן. גם בצרפת הוא ממשיך לחזור לבמות, כולל הפקות בקומדי פראנסז. בעולם הוא הועלה בתרגומים ובעיבודים שונים, מארצות הברית ובריטניה ועד אוסטרליה וצרפת.
סוד הישרדותו אינו דווקא בעלילה, שחלק מהמוסכמות החברתיות שלה התיישנו, אלא במנגנון התיאטרוני שפדו בנה: שרשרת בלתי פוסקת של טעויות, זהויות מוטעות, כניסות ויציאות וקצב הדורש מהשחקנים דיוק כמעט מוזיקלי. השאלה ב־2026 היא אם המנגנון הזה עדיין מצליח להצחיק בלי להישען על הגזמות מיושנות.
כשהבימוי והשחקנים מאפשרים לאבסורד ולתזמון לעשות את העבודה, פדו עדיין חי. כשהקומדיה נשענת בעיקר על ווליום ותנועות מוגזמות, מורגש לפתע המרחק של 119 שנה. העובדה שהמחזה ממשיך לעלות בעולם מעידה שהמכונה שבנה פדו עדיין אוניברסלית: חשד, טעות, כפילות, בלבול וקצב הם חומרים קומיים שאינם זקוקים לתרגום. השאלה היא רק כיצד מפעילים אותם מחדש עבור קהל של 2026.
למחזה, כאמור, היסטוריה עשירה בתיאטרון הלאומי. עוד בשנת 1982 עלתה בהבימה הפקה זכורה במיוחד בתרגומו המושחז של נסים אלוני ובבימויו של היי קיילוס, בהשתתפות ענקים כמו ניסים עזיקרי, גדעון זינגר, ישראל גוריון, מוסקו אלקלעי ודליה פרידלנד. כבר אז עמדו המבקרים על הפער המובנה בין המציאות המורכבת והסוערת שבחוץ לבין הרצון של הקהל למצוא מפלט בעולם של פריקה קומית טהורה.
גם כיום, הצורך בהפוגה ובבריחה קלה מטרדות היומיום הוא טבעי ומובן לחלוטין. התיאטרון תמיד שימש כמקלט פנטסטי. עם זאת, נשאלת השאלה האם המבנה הפיזי והמכני של הפארסה המסורתית שומר על עוצמתו החווייתית גם עבור צופה המוצף בדימויים מהירים ובתכנים מורכבים יותר.
צוות השחקנים של ההפקה הנוכחית עושה עבודה משובחת ומפגין מחויבות אדירה לחומר. נורמן עיסא, בתפקיד הכפול של ויקטור עמנואל ופוש, מוביל את הצוות בנוכחות בימתית מרשימה ובסנכרון תנועתי מצוין. גם שאר חברי הקאסט מציגים מיומנות גבוהה בשפה הפיזית התובענית שהז'אנר מחייב.
ניכר כי השחקנים נהנים מהמשחק, הם משועשעים ובכך קל להם להפיח חיים רעננים בתבניות הללו, שהן מוכרות ושקופות למדי. המשחק הוא שמשדרג את חווית הצפייה בהצגה והופך את ההצגה לממתק.
הפארסה עומדת בניגוד להומור העכשווי שנוטה להיות מודע לעצמו, מתוחכם יותר, ולעיתים סאטירי או אבסורדי. כשהקומדיה נשענת בעיקר על הפתעות מכניות, כגון דלת שנפתחת ברגע הלא נכון או אי-הבנה מילולית בסיסית, היא מחפשת נדבך נוסף של רעננות שתצדיק את העלאתה מחדש.
תרומה משמעותית נוספת לאווירת ההצגה מגיעה מכיוון העיצוב. התפאורה והתלבושות מייצרות עולם ססגוני, מוקפד ועשיר, השואב את הצופה אל האווירה התיאטרלית בקלות. מעטפת זו מעניקה להפקה ברק ויזואלי ומקצועי ברמה הגבוהה ביותר.
חשוב לציין כי חוויית הצפייה בתיאטרון היא תמיד אישית ומגוונת. הקהל באולם קיבל את ההצגה בחום רב ובמחיאות כפיים ממושכות, וניכר כי עבור רבים היא סיפקה בדיוק את מה שהבטיחה: שעה וחצי של אתנחתא קלה, צבעונית ומהנה הרחק מטרדות היום.
"יתוש בראש" בהבימה היא הפקה מקצועית, מושקעת ומלאת כישרון. היא מציעה ביצוע נאמן ומיומן לקלאסיקה קומית, גם אם הטקסט עצמו נשאר, כפי שהוא אמור, ברמת הפארסה בלבד. אסקפיזם לשמו.
מאת: ז׳ורז׳ פדו
נוסח עברי: אלי ביז׳אווי
בימוי: נועם שמואל
צילום: יוסי צבקק
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©