כלב שחור

הסרט המנדריני הזה, שזכה בפרס ראשון בפסטיבל קאן, הוא סרט מופתי. תרבות זרה לנו לחלוטין, מראות שנראים הזויים, אבל הנגיעה בנפש האדם היא הנגיעה הרגישה והאמפטית ביותר שניתן להעלות על הדעת. המשותף לכל הסרטים הטובים הוא היכולת של הבמאי ושל השחקנים לגעת בליבנו. הם יכולים לעשות זאת בצורות שונות ומשונות, אבל כאן, התוצאה היא הקובעת. הו גוואן, הבמאי, והשחקן הראשי שלו, אדי פנג, בהחלט יודעים את המלאכה.

הסרט הזה, שמדובר בשפה בלתי מובנת, מדבר אלינו בהרבה מאוד ויזואליה. צילומים בלתי נשכחים של עיירה נידחת, נטושה, שבורה ומפורקת, עם אלפי כלבים שרצים בה בטירוף, על רקע של מדבר יפהפה ושקיעות וזריחות אינסופיות, וגיבור, ששמו לאנג, שם שמתגלגל גם על לשון מערבית, שהוא גבר יפה תואר, עם יופי חד. השתקנות שלו מוסיפה ליופיו ולאופיו.

בסצינה שפותחת את הסרט אנו רואים מאות כלבים יורדים לשביל בו נוסע אוטובוס, הם רצים במהירות, האוטובוס מתהפך, ומשם אנחנו מתחילים להכיר את גיבורנו, שהוא אסיר משוחרר, שפעם היה כוכב רוק ואמן בקרקס, רוכב אופנוע מצליח ובעל שם. הוא נכלא על הריגה. הוא חוזר לעיירה בה גדל, אבל מגלה שהכל השתנה. המקום נזנח על ידי המכרה שהופעל לצידו, תושבים רבים נטשו, והותירו את כלביהם מאחור, הכלבים הפכו לכלבים משוטטים שנעים בחבורות גדולות, וחלקם הפכו לתוקפניים ומסוכנים לבריות. לאנג מועסק על ידי המדינה בלכידת כלבים, אך הוא עצמו נלכד, ריגשית, על ידי כלב אחד, שחור ויפהפה. הכלב הזה, וגם כלבים ובני אדם שונים, מראים לנו עד כמה גיבורנו הוא לא רק יפה מבחוץ, אלא גם מבפנים. הוא מטפל באביו, שהתנכר לו, אב שגוסס, לאחר שהאב טיפל בגן החיות של המקום, שנותרו בו עדיין כמה בעלי חיים, בהם נמר אליו היה קשור במיוחד. הוא גם מכיר אישה, שגם היא מופיעה בקרקס, ונוצר שם קשר ריגשי לא ברור לחלוטין.

לאנג הוא גיבור קלאסי. יש בו את כל הניואנסים שאנחנו אוהבים. הוא גם מותקף על ידי 'הרעים' של המקום, וכמובן שהוא מצליח לנצח אותם. הגיבור השקט שלנו, שהוא גם טוב לב וגם רגיש ואכפתי, יודע להילחם כצריך, וגם לתמוך בנזקקים. יש כמה סצינות שמצביעות על רגישותו והן מקרבות אותנו אליו עוד יותר: כאשר לוכדי הכלבים לוקחים מילדה קטנה את הכלבלב הקטן והאהוב שלה, והיא מנסה להילחם עליו, הוא מגניב לה את הכלב חזרה, כך שעמיתיו לא יראו.

העיירה מתרוקנת, אביו נפטר, כולם עוזבים בדרכם לראות את ליקוי החמה הגדול, שמתרחש לצד אולימפיאדת בייג'ינג אשר מסחררת את המדינה, הקרקס עוזב ומשחררים את הנמר, חביבו של אביו. כך, הסרט הזה שיש בו מראות סוריאליסטים רבים, עומד לפני סיום שהוא שיא סוריאליסטי: בעלי חיים מסתובבים בבתים הנטושים, נמר מסתובב בעיירה כמו שריף, בחור אחד שפותח וסוגר את שער העיירה הנטושה מצביע לנמר על הדרך הנכונה, החוצה.

לאנג עצמו, שכלבו השחור והאהוב מת, רואה את זוגתו של הכלב, שבאה גם היא להתנחל אצלו, ממליטה כלב שחור חדש, דומה לאביו דמיון מפתיע. הוא לוקח את הכלבלב ויוצא עמו למסע חדש, המסע של שארית חייו.

פסקול הסרט מוסיף ממד של סוריאליזם: את גסיסתה של העיירה הסינית ואת מסעו של גיבורנו עם הכלב השחור, מלווה באנגלית צחה להקת הפינק פלויד.

בשורה התחתונה: סרט יפהפה, שהבמאי שלו והשחקן הראשי יודעים להפעיל אותנו מבחינה ריגשית, למרות שמנדרינית, נבין כל סצינה כיוון שהיא תדבר אל ליבנו, וגם נלמד משהו על סין, על הסינים, ועל תרבות שהיא זרה לנו לחלוטין.

במאי: הו גוואן | שחקנים: אדי פנג, ג'יה ז'אנק-ג'ה, ג'ינג ליאנג