לזכרה של עדנה מזי"א

פרידה מעדנה מזי"א. מזי"א הלכה לעולמה לפני כחודש, בגיל 74, לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן. את דרכה המקצועית היא התחילה דווקא בכתיבת תסריטים, כגון 'נגוע' ו'חימו מלך ירושלים', בשנות השמונים. המחזה הראשון שכתבה היה 'וינה על הים', שעלה בתיאטרון חיפה, בבימויו של עודד קוטלר. בין המחזות הבולטים ועטורי הפרסים שכתבה היו 'משחקים בחצר האחורית', שלאחר שעלה לראשונה בתיאטרון חיפה הוא עולה שוב ושוב על במות בארץ ובעולם, 'סיפור משפחתי' וכמובן, 'המורדים', אשר הוריה, שהיו אנשי אצ"ל ולח"י, היוו השראה למחזה. בין המחזות המצליחים שביימה מתוך שיתוף פעולה עם ענת גוב חברתה הקרובה, שכתבה, הם 'חברות הכי טובות' ו'סוף טוב'.

אין חולקים על כך, שעדנה מזי"א הייתה אחת מאושיות המחזאות הישראלית. אין גם עוררין על כך, שהיא הצטיינה בחברויות ובקשרים חברתיים שניווטו את בחירותיה בבמאים ובשחקנים ראשיים. כך למשל, חברתה הקרובה סנדרה שדה זכתה ברבים מתפקידיה החשובים ביותר הודות לקשריה החזקים עם מזי"א, שהכתיבה את השתתפותה בהצגות שנעשו על פי מחזותיה.

בערב שנעשה לזכרה בבית לסין, היא הוצגה באהבה גדולה על הפנים השונים ששכנו בה. חברה טובה אך קטנונית לעתים, מחזאית וסופרת ענקית, אך גם אישה שאוהבת לריב עם מלצרים בבתי קפה, אישה שגידלה דורות של יוצרים, במאים ושחקנים אך גם התעמרה בהם לעתים.

רשימה ארוכה של חברים ועמיתים לעבודה עלו על הבמה בזה אחר זה, החל ממיה דגן שהנחתה וגם סיפרה אנקדוטות ממערכת יחסיה עם מזי"א, דרך נועם סמל, יחזקאל לזרוב ורבים נוספים שעבדו עמה, זכו להנחייתה וגם, לעיתים, לנחת לשונה.

בית לסין השכיל לעשות, והציג קטעים קצרים רבים בערב לזכרה, ובכך צבע את אישיותה של מזי"א בצבעים רבים נוספים. כך למשל, הובאו קטעים מהצגות הילדים שלה, שהמחישו את אהבתה למשפחתה. מזי"א, כאם וכסבתא, הייתה כמובן בלתי שגרתית. היא לקחה את ילדיה לחזרות כשהיו חולים, כאשר מבחנים היו חשובים לה הרבה פחות.

לקראת סיום, הוצג קטע מהיצירה שמזי"א הייתה שותפה לכתיבתה ולביומה, 'חברות הכי טובות'. הכתיבה המושחזת, לעיתים גסה, ומבדחת. כאן החברות הכי טובות מדברות על יחסי מין, על הסלידה או העונג שבמציצה. קטע מצחיק לעילא, שכל כך נכון היה לסיים אתו את הערב המהנה הזה שארגן בית לסין.