לקראת פסטיבל עכו, ראיון עם עמוס אורן, מחזאי ובמאי 'מלך', הצגת תחרות

עמוס אורן, שמביא לנו את סיפוריו העסיסיים של איסק באבל, 'סיפורי אודסה', שהייתה בירת התרבות היהודית של ימיו של באבל, הוא שחקן ובמאי. עמוס, בוגר בית הספר סטודיו ניסן נתיב, למד אחרי לימודיו בניסן נתיב בבית הספר ז'אק לקוק בפריז, שם הוא ביים ושיחק. לפני שמונה שנים  חזר לארץ. 

הוא מספר, שאחד הפרויקטים היפים שעשה בצרפת הוא כמה הצגות באידיש, שפת העולם היהודי המזרח אירופאי. זהו החוט המקשר ליצירה הנוכחית שלו, שנזכה לראות בפסטיבל עכו. "כבר לפני הרבה שנים קראתי את 'סיפורי אודסה', שמתרחשים בראשית המאה העשרים. הסיפורים הללו הם על העולם התחתון היהודי באודסה, שחי ותסס לצד העולם היהודי התרבותי. הסיפורים האלו הקסימו אותי. באבל כתב על בסיס היסטוריה אמיתית, דברים שראה במו עיניו. ליד העולמות הגבוהים היו יהודים מסוג אחר, ודווקא היהודים האלה הגנו בזמן הפוגרומים על היהודים חסרי ההגנה. אחד מהם היה 'מישקה יפונציק', שהרשים מאוד את באבל".

גשר כבר הציגו את 'סיפורי אודסה', אולם עמוס מרחיב את היריעה. "אני לא הסתמכתי רק על הסיפורים אלא גם ההיסטוריה של באבל עצמו, למדתי את חייו, ולמדתי לדעת שנורה למוות על ידי המשטרה באודסה, מה שמדהים הוא, שיש דימיון רב בינו לבין הדמות שברא, שנחקרה גם היא על ידי המשטרה והוצאה להורג בירייה, בדיוק כפי שקרה לו".

מהו התהליך שעברת עם ההצגה הזאת, 'מלך'?

"מה שמעניין בתהליך, הוא שבאבל מספר שכתב את הסיפורים כבריחה מהמציאות של חייו, ממלחמה, מרדיפות. אני יצרתי תחת טילים ואזעקות, גם עבורי זאת הייתה בריחה למציאות אחרת. באבל דיבר באומץ לב אחרי שעינו אותו, רק ביקש שיתנו לו לסיים את היצירה שלו. אני, כל החודשים האלה, רק ביקשתי ליצור. עברנו כל כך הרבה בדרך לפסטיבל, עברנו גם מאבק יוצרים וגם את הדחייה והאיום בביטול הפסטיבל. המסר שלנו היוצרים היה, תנו לנו ליצור, יש חשיבות רבה ליצירה בזמנים הקשים ביותר, גם עבור היוצרים וגם עבור הקהל. זה משהו שאני מאוד מתחבר אליו בבאבל".

על מה שמת את הדגש בתהליך העבודה?

"כתבתי טיוטא ראשונית שהייתה כמו סרטי מאפיה איטלקים, ואז, בעזרת הכוונתו של  דורי פרנס, התחלתי לחקור את חייו של באבל. זה מתחיל מחדר החקירות, כלומר, החקירות שעבר במשטרה. אופן העבודה שלנו, שלי כבמאי ושל השחקנים והיוצרים הנוספים שעובדים אתי, אנחנו עובדים בסגנון של תיאטרון תנועה וחפצים, עם ארגזים שעימם אנחנו יוצרים את התפאורה ומשנים אותה. גם המוזיקה של  מיכאל קנר, היא מוזיקה של מין קברטים של מוזיקה יהודית. השתמשנו גם ביצירות של שופן והכנסנו אלמנטים של מוזיקה יהודית. רוב השחקנים לובשים ופושטים דמויות מעולם התוכן היהודי של אודסה. בנוסף, ההצגה שלנו תופיע באולמות האבירים, זה חלק מהחוויה, עם התאורה המיוחדת".

זוהי הצגת תחרות. איך התמודדתם עם הזזת התאריכים, איך הגיבו לכך השחקנים?

"אכן, זוהי הצגת תחרות, השנה יש רק שש הצגות תחרות בגלל הקיצוץ בתקציב. עבורי הזכייה היא ראשית הזכות להעלות את ההצגה. כמה נאבקנו להזיז אותה ממועד למועד, היו אנשים שויתרו, חדשים גויסו. הזיזו דברים. אם אקבל גם פרס אשמח מאוד, אבל העניין הוא באמת היצירה עצמה. אני מאוד ממליץ להגיע לעכו דווקא השנה, להביא גם קצת מזור לנפש ולצפון".

מה הקשר של באבל לימים הללו?

"באבל, דווקא בימים כאלה, מבחינתי יש לו קשר הדוק למתרחש. זהו הקשר של כוחה של האמנות להחזיק אותנו. שמעתי ראיון עם שורדת שבי, היא דיברה על התקווה שקיבלה מיצירה, לכן צריך להמשיך ליצור, לאמנות יש תרומה ענקית. לחברה כל כך שבורה, זה בהחלט סוג של מזור שאסור להשתיק".

באבל כתב בזמן מלחמה.

"כן, בעיני זה קשור למצב הנוכחי. אגב, הוא כתב הרבה ואת הרוב לא פרסם, כי חשש מהמשטר. כשפתחו את ארכיוני הקגב גילו שכתביו נעלמו. יכולנו להרוויח עוד הרבה יצירות מופת של הסופר החשוב הזה. מה שאותי הדליק בעיקר בכתביו זוהי השפה הפיוטית. אני לא מסוגל לקרוא אותו בשפת המקור, אבל אנשים שיודעים את השפה, אמרו שלמעשה כתב בשפה שלא קיימת, מין שילוב בין רוסית ליידיש. יש לו עצב ששפוך על הכל אבל לו יש גם הומור". 

צילום ראשי: מרטינה סטרול

עוד פרטים על פסטיבל עכו:

פסטיבל עכו – בילוי נעים