מבעד לעדשה בקולנוע

'מבעד לעדשה' הוא אחד הסרטים העוצמתיים והקשים שתזכו לראות השנה. זהו סרט על תקופה אחת בחייה של אליזבט לי מילר, שהתחילה כדוגמנית אמריקאית, והפכה לצלמת המלחמות הראשונה, שפרצה גבולות ופתחה את הדלת עבור נשים נוספות. היא הייתה נועזת, חסרת מעצורים, אך גם אנושית ואכפתית. היא גם זאת, שהביאה צילומים ראשונים ממחנה ההשמדה דכאו, החל מתמונות של הזוועות של תאי הגזים והגופות ברכבות המוות, עד לפורטרטים נוגעים ללב של ניצולים. היכולת המקצועית שלה כצלמת, לצד האומץ והאכפתיות, הביאו לה הישגים עצומים כצלמת, במחיר אישי גבוה מאוד. אדם שרואה מה שהיא ראתה, עם מידת האמפטיה שלה, יוצא שרוט וחבול נפשית.

הסרט מובא לנו בתוך סיפור מסגרת, מנקודת מבטו של בנה היחיד, אנתוני, עימו היא משוחחת בתחילת הסרט ובסופו. בדיעבד מסתבר לנו שהוא משוחח עם אימו המתה על דברים שלא ידע עליה בהיותה בחיים. רק לאחר שנפטרה, בשנת 1977, בגיל שבעים, הוא מצא בביתה אוסף ענק של צילומים מהם הבין מיהי ומה עשתה. יתר על כן, מה שאינו מסופר בסרט, אך אנתוני סיפר עם צאת הסרט הדוקומנטרי עליה, בשנת 2020, הוא שבימי חייה, הוא ראה בה אלכוהוליסטית עלובה למדי.

בחלק הראשון של הסרט אנו מקבלים טעימה מחייה של לי מילר טרום מלחמת העולם השנייה. הוללת חכמה ומוכשרת שמסתובבת בלונדון בחוגי אינטלקטואלים חופשיים ופרועים כמוה, שם הכירה את אבי בנה, רולנד פנרוז הבריטי, אשר לו נישאה לאחר המלחמה. כשמתחילה המלחמה והיא שומעת שחבריה הצרפתים נאלצו לרדת למחתרת, היא מנסה לתרום למאמץ המלחמתי עם יכולותיה. לאחר מספר ניסיונות כושלים, היא פונה למגזין ווג, שבו הייתה מועסקת בעבר משני צידי העדשה, כדוגמנית וכצלמת. היא מצליחה להגיע לחזית, בעזרת לא מעט תחבולות, שכן נשים לא היו מורשות להיכנס לשטחי אש. את כל אלה היא עושה עם עמיתה היהודי הניו יורקי, דייב שרמן, עמו היא מגיעה לדכאו וגם למעונו של היטלר. הוא צילם את התמונה האייקונית שלה, כשהיא רוחצת באמבטיה של היטלר, וברקע תמונה של הצורר.

לעומת הסרט הדוקומנטרי משנת 2020, סרט זה, שנעשה כמובן גם הוא בעזרת בנה אנתוני, הוא סרט עלילתי. כמו סרט עלילתי טוב, הוא כולל כמה צירים. הראשון שבהם הוא, כמובן, הציר ההיסטורי. חשיבותה של לי מילר לא תסולא בפז. היא זאת שהביאה את התמונות החשובות ממחנות ההשמדה, אשר ווג האנגלי לא העז להציג, אך ווג האמריקאי השכיל לחשוף אותן לעולם, והן נמצאות עד היום ולעולם כעדות בלתי ניתנת להפרכה לפשעיהם של הנאצים. ציר אחר הוא הציר האנושי, ובו אנו רואים את לי מילר כאדם אנושי ומלא רחמים והזדהות לצד מקצועיותה. הציר השלישי הוא סיפור האהבה הרומנטי בינה לבין בן זוגה רולנד. כל אחד מהצירים הללו מקרב אותנו ללי מילר.

משחקה של קייט וינסלט מעביר היטב את עוצמתה של לי מילר, את נועזותה ואת מסירותה לייעוד שלקחה על עצמה, לצד האנושיות שלה. משחק מעולה גם של אנדי סמברג, כעמיתה וחברה, דייב שרמן, העיתונאי היהודי שחזה עימה במראות הזוועה.

זהו סרט שלא קל לצפות בו, בעיקר בחלקים בהם אנו רואים מראות מלחמה זוועתיים, אבל הוא כדאי וראוי מכל בחינה. הבכורה שלו בארץ, יש לציין, הייתה לפני מספר ימים, בפסטיבל לסרטי נשים בירושלים.

שחקנים:קייט וינסלט, אנדי סמברג, אלכסנדר סקרסגרד, מריון קוטיאר

 במאית: אלן קוראס