מדיאה במרכז עינב

מדיאה עברה כברת דרך ארוכה ומפותלת מאז שהופיעה לראשונה במיתולוגיה היוונית, שם היא כוהנת בעלת כוחות כישוף, שרוצחת את אויביה על ימין ועל שמאל. במחזה של אוריפידס, לאחר בגידת בעלה, יאסון, שעזב אותה לטובת נסיכת קורינתוס, היא הורגת גם את האישה החדשה על ידי שמלה מורעלת וגם את ילדיה מיאסון הבוגד. בגרסאות שונות של דמותה מאז, היא עברה שינויים שונים. פה, בטרגדיה המוזיקלית של היילי קנהאם, נותרו השמות, משהו מהעלילה אשר הותאמה לתקופתנו וגם הפכה את מדיאה מאישה חזקה ובעלת כוחות לבחורה לא לגמרי מאוזנת נפשית שעושה שיקולים מוטעים ומעשים קיצוניים..

המחזה שלפנינו מביא לנו מדיאה צעירה מאוד, באמצע שנות העשרים לחייה, וכבר יש לה שני ילדים מבעלה, אותו גרשה מהבית. בתגובה הוא עבר להתגורר עם המאהבת שלו, גלאוס, שהיא בתו של בעל החברה בה עובדים שניהם. הבעלים מפטר אותה, והיא נותרת, גרושה ומובטלת, עם שני ילדים קטנים עליהם יש לה משמורת מלאה אך היא חסרת אמצעים לפרנסם.

יאסון, שהוא בחור צעיר ונחמד מאוד במחזמר הזה, מנסה לבוא לקראתה, ומזמין אותה לארוחת ערב בביתה של גלאוס. מדיאה, שעדיין מאוהבת ביאסון, מגיעה עם הפרקליט שלה, זה שהשיג לה את המשמורת על ילדיה, עורך דין שהוא, לפי הסטריאוטיפים, קצת נוכל ומאוד חלקלק. גלאוס משפילה את יאסון ללא הרף, וכנראה שאין לו עמוד שדרה מפותח, שכן הוא נשאר איתה. מדיאה הפגועה יודעת שיש לגלאוס אלרגיה לאגוזים, והיא שמה בתבשיל של גלאוס כמה מהם. כתוצאה מכך, גלאוס מפתחת תגובה אלרגית קשה, ומתה. יש במחזה לא מעט הומור, ובנקודה הזאת גלאוס מסרבת למות, והיא מתווכחת. הדמויות האחרות מצליחות לשכנע אותה למות רק כשהן נותנות לה סולו. היא חוזרת אחר כך כרוח, שמשכנעת את מדיאה להרוג את ילדיה, כי, כך היא מבהירה לה, יאסון לא יחזור אליה והיא תצטרך לגדל אותם לבדה, כאם חד הורית.

מדיאה, אם כן, הופכת מרוצחת מרושעת לרוצחת לא לגמרי שפויה וחסרת יכולת התמודדות, ובכך היא דווקא שובה את ליבנו וגורמת לנו להזדהות עימה.

השחקנים הצעירים יודעים את המלאכה, הם משחקים היטב, שרים להפליא, ומעבירים את המסרים שלהם בצורה מעניינת. אמנם, זוהי טרגדיה, אך דווקא החלקים ההומוריסטים שלה הם אלה שהופכים את המחזמר למעניין יותר ומעורר למחשבות על החיים ועל יצריהם של בני האדם ומערכות היחסים שאנו יוצרים. יש לנו תחושה שמדיאה היפה והמבולבלת לא הייתה חייבת לאבד את יאסון לגלאוס הלא סימפטית. האם יכלה לנהוג אחרת? איך אנו נוהגים בסיטואציות שונות אשר קובעות את גורלנו? תפקידו של יאסון החביב הוא גדול אך למעשה הוא דמות חיוורת שאינה תורמת רבות להתפתחות העלילה. שתי הנשים הן מאוד דומיננטיות, כל אחת בדרכה, וכמובן, הפרקליט החלקלק שמשחק פה את דמות ההיגיון והאופורטוניזם בחיים.

הנגנים עושים גם הם את מלאכתם נאמנה ובהחלט תומכים בהתפתחות העלילה. יש כאן שיתוף פעולה יפה מבחינה עלילתית ומוזיקלית, ויחד עם זאת לא נותר אלא לתהות, מדוע המחזמר נותר ברמת ההקראה ולא הגיע לקהל כאשר הוא מחזמר מושלם. אמנם , כמובן, זהו עניין של עלויות נוספות, למשל של תפאורה, אך נדמה שדווקא כאן לא כדאי לחסוך, והקהל יוכל ליהנות הרבה יותר מהמחזמר כאשר הוא יושלם.

מדיאה | מחזמר בקריאה מבויימת מאת היילי קנהאם

נוסח עברי: שי העברי ודניאל בגנו

משחק: מיקה צור, עדן גולדמן, עמרי פלד, עמנואלה אלחדף

נגנים: גיא מנור, נעם גורי, שאולי פריד, יהונתן שר-ליפשיץ, עדי בן-פזי, תומר קוגן, יהלי פרל

עיבוד: נעם פרנק

בימוי: דניאל בגנו

עיצוב תנועה: אור ויינמן

ניהול מוזיקלי: גיא מנור

עיצוב תפאורה ותלבושות: רומי לינדנברג