מוזיאון הילדים בחולון פותח מסלול חדש, בין בתים

המוזיאון פותח תערוכה חדשה, שעניינה הוא סיור בין בתים, שהוא למעשה סיור בין תרבויות ברחבי העולם, עמידה על השונה והשווה בין בני אדם שחיים בתרבויות שונות. הסיור בתערוכה מגרה את סקרנותם של הילדים ופונה לאינטליגנציה הרגשית שלהם, כדי להעלות את מודעותם למי שהם, על ידי הכרת זרים ושונים מהם.

מנכ"ל המוזיאון, גיל עומר, סיפר על מסלול חדש שלא קיים כמוהו בארץ, ולמיטב ידיעתו גם בעולם. "אנו עובדים על המסלול הזה כעשור. הקורונה והמלחמה פגעו בעבודה, אבל אנחנו לא ויתרנו עד שהגענו לתוצאה שאנו גאים בה".

בתים בעולם. התוכנית חושפת את הילדים לתרבויות ולמנהגים שונים. המסלול מיועד לגילאי שלוש עד שש ואין ספק שיגיעו אליו מכל הארץ, כמו לתוכניות האחרות שלנו".

טל רובינשטיין, מנהל מחלקת התוכן, וצליל בן ארי שעובדת עמו, יחד עם ארז לניאדו שעיצב את המסלול, הם האחראים הישירים לתכנים, ועימם אייל עברי שעיצב את התפאורה.

טל רובינשטיין מוסיף: "זה נוצר פה עם צוות המוזיאון וארז לניאדו. אנחנו פונים לרגש. המסלול נועד הגילאים הצעירים, בשאלת מי אני, הזהות האישית שלי, לצד אחרים. ניסינו להתרחק ממה שאנחנו מכירים, כדי לאפשר לעצמנו ללמוד על עצמנו דרך הכרת האחר. לכן גם הלכנו לתרבויות שהן פחות מוכרות לנו".

גיל עומר: "הגבלת הגילאים לגילאי שלוש עד שש בשלב הראשון, שנכנסים לסיור בקבוצות קטנות. אם נכניס ילד גדול שידע לענות על כל השאלות, זה ייתן לקטנים תחושה שהם נדחקים הצידה. יש לנו כבר תרחישים עבור גילאים אחרים. זה יגיע עם הזמן. כל הסיורים, כאמור, הם הם לקבוצות קטנות מודרכות. כל הנושא של בית הפך מאז 7.10, היו רגעים שהבית לא היה מובן מאליו, למרות שאיננו עוסקים בכך בסיור, זה נוכח". 

צליל בן ארי מסבירה את המסלול. "נכנסים לבית למתחילים בשאלות. קבענו עם ינשול בבית. ינשול הוא דמות שחלקו ציפור וחלקו חתול. יש לו חדר,  לכל אחד בחדר מה שמתאים לו. אוהב לקרוא, לכן יש לו ספרים. החפצים שלו מגדירים מי הוא. הילדים מספרים על החדר שלהם ועל החפצים שלהם. הסיור מתנהל מתוך אינטראקציה מתמדת בין הילדים ומדריך הסיור. הקבוצה כוללת 12 ילדים  והורים.

ינשול רוצה לגור במדבר. עובר לאוהל. מבינים מי גר באוהל. בדואים נודדים. לוקחים את הבית איתם.במהלך היום חם מאוד והאוהל מאפשר קירור טבעי.  הבדואים מקבלים אורחים ושותים קפה. לכן הילדים מכינים קפה עבור הוריהם ומארחים אותם באוהל. במדבר אין עצים, לכן ינשול מגיע למסקנה שהמדבר לא מתאים לו. הוא מחפש דרך להגיע ליפן.

הדרך ליפן עוברת דרך טיסה. הילדים מתלהבים לעלות על מטוס, ומזומנת להם חוויה שמדמה טיסה בדיוק רב. ביפן הקירות עשויים מנייר. לבית היפני יש גם סביבה ותרבות שונות מאוד משלנו. אפשר לקשט ולצייר את הבית. אפשר לעשות סידורי פרחים בשיטת האיקבנה. בחדר יש ארון מלא בקימונו. הילדים לובשים את המלבושים הנהוגים בתרבות האחרת ועושים פעילויות שונות שמקובלות ומאפיינות  את אותה תרבות.

ינשול מבין שהבית היפני אינו מתאים למידותיו ולצרכיו, והוא מחליט שהוא רוצה לגור בבית מבוץ, באפריקה.

בכל מקום מתנהגים לפי הפולקלור המקומי ובוחנים את הדומה והשונה בין התרבויות.

"רצינו לחדש ולא לעשות דברים שעושים במקומות אחרים, אפילו בסיורים אחרים אצלנו", אומרת צליל.

בבית הבוץ מותר לצייר על הקירות, שומעים תופים. ינשול נלהב. יש שם שבט שצריך להיות יחד, כולם מתלבשים אותו דבר, זה מאוד מלהיב את הילדים. כולם הופכים לבני השבט. לומדים להגיד שלום בשפה המקומית ונחשפים לכלי נגינה.

הולך להזמין עוד חברים. אבל לא יודע לפתוח דלת. צריך פתח שהוא לא דלת. משם הוא עובר לאיגלו בצוללת.

נכנסים לצוללת. מגיעים לאיגלו של האינואיטים לובשים את הבגד. לומדים לומר איינאי שלום בשפה המקומית.. הילדים לומדים איך בונים איגלו. חוצבים את הקרח. הם לומדים שניתן גם להבעיר אש באיגלו,

ושבניית איגלו אורכת בין שעה לשעתיים. ינשול מבין שקר לו מדי שם. בסופו של דבר, והוא מבין שאין כמו בבית.