מורדים לסופ"ש

ארצנו איננה משופעת בסרטים גרמנים. לעיתים נדירות מגיע סרט שדובר את השפה אל המסך הגדול בישראל. כשסרט גרמני מגיע לארץ, זהו בדרך כלל סרט איכותי שמיועד לקהל מצומצם למדי. הסרט הזה הוא בחירה טובה שמיועדת לקהל הרחב.. זהו סרט גרמני מאוד, שמשקף את המנטליות הגרמנית של דורנו, את הכדורגל הגרמני, את תרבות האיצטדיונים, אך מעל לכל, הוא עוסק בנושא שהוא אוניברסלי: בהתמודדות עם אוטיזם. כיום, כאשר כעשרה אחוז מאוכלוסיית הילדים והנוער מוגדרים על הרצף האוטיסטי, ההתמודדות עם הנושא נמצאת בשלבים כאלה או אחרים של מודעות בכל העולם.

בנוסף, זהו סרט שמבוסס על מקרה אמיתי, ונכתב כספר על ידי האב. זה מוסיף נופך מרגש לסרט, שבעזרת בימוי רגיש ושחקנים מתאימים, כולל הילד שמשחק נפלא, מעבירים אלינו את כל מגוון התחושות. תסכול, כעס, ועד לקבלה ואהבה. הסרט מתחיל במשפחה שנולד לה תינוק, וההורים מתלהבים ומשקיעים בכל מאודם בילד, שיום אחד מגלה סימפטומים בלתי מוכרים, ומאובחן כאוטיסט. ההורים מנסים להכיל את ההתנהגויות של הילד, שמתפרץ בבית, ברחוב ובבית הספר. למזלם, הילד הוא אמנם אוטיסט, אך הוא גם גאון יוצא דופן בתחומי הפיזיקה והמתמטיקה. הוא רוצה להשתלב, ולצורך זה הוא מחליט למצוא לו קבוצת כדורגל מתאימה, שתענה על הגדרותיו, שביניהן כל מיני קריטריונים של איכות הסביבה שחשובה לו מאוד, ועד להתנגדות לנאציזם.

הוא נוסע עם אביו ברחבי גרמניה בשבתות, למשחקי כדורגל. לשם כך עליו להתגבר על רבים מהגורמים שמרתיעים אותו, כגון מגע, צפיפות, רעשים, והוא עושה זאת במידות שונות של הצלחה. על גורם אחד הוא לא מוכן להתפשר: דווקא כשהוא מגיע למגרשה של באיירן מינכן, הקבוצה הגדולה והחזקה ביותר בגרמניה, הוא לא מוכן להיכנס למגרש, כיוון שהוא מגלה שהוא נבנה על ידי הנאצים. הוא מוותר על הכרטיסים היקרים, והולך לראות משחק של הליגה הרביעית.

כמובן שהחשוב ביותר הוא הקשר בין הילד לאביו, שעובד קשה לפרנסת המשפחה וכמעט לא נמצא. הקשר הזה מקבל תפניות שונות במהלך הנסיעות הללו, עד שהבן והאב מתקרבים ומסוגלים לגלות אהבה זה לזה, אחרי משברים לא פשוטים שהם נאלצים להתגבר עליהם.

זהו סרט עשוי היטב, מרגש מאוד, שידבר לכולם, אך במיוחד כמובן לכל מי שמתמודד עם אוטיזם שלו או של בן משפחה.

שחקנים / שחקניות פלוריאן דייויד פיץ  יואכים קרול  ססיליו אנדרסן

במאי/ת מארק רוטמונד