דצמבר 6, 2024
איך נראו חיינו לפני הווטסאפ? מי כבר זוכר… מי זוכר שפעם היינו צריכים להיפגש ממש, או לפחות לדבר בטלפון כדי להעביר מידע משמעותי, להתאהב, לנהל מערכות יחסים עם אחרים, החל מההורים בגן של הילד ועד לבן/בת הזוג. כיום לא נדיר לקבל ווטסאפים שמתחילים ומסיימים מערכות יחסים, אנשים שמסתלקים מקבוצות או סתם חוסמים זה את זה כדי להמחיש שמערכת יחסים הגיעה לסיומה. חוסמים, פותחים חסימות, רבים ומתאהבים בווטסאפ, וחוזר חלילה. במילה אחת: ניכור. בשתי מילים, הניכור המודרני. ככל שיש לנו קשר יותר מהיר, קל וזמין, הצורה והתכנים מרחיקים אותנו זה מזה.
רוני ברודצקי, בלי ספק כוכב עולה בשמי המחזאות והבימוי שלנו היטיבה להבין את המגמה, ולעמוד על הצדדים הקומי-טרגיים שלה, ועשתה מזה הצגה. משהו אחר, יוצא דופן, מאוד קליל, מרענן ומצחיק ביותר. לא נדיר לראות קבוצות גן שבהן שליטה אמא אחת, או קבוצה קטנה של אמהות שרודות בכל השאר. כיוון שהן לוקחות על עצמן לא מעט תפקידים, האחרים מניחים להן להכתיב את הטון. פה, אמא אחת, פנאטית לנושא הביטחון של ילדי הגן, תופשת לה קרבן, איזה שהוא מנקה זוטר, ממוצא ערבי מן הסתם, שהופך עבורה למחבל מטיל אימה. האחרים מבינים את האבסורד, אבל לאחר שאחד מהם מנסה להכניס שפיות למשוואה, ולא מצליח כמובן, וכל האחרים מתיישרים עם הטירוף. מצד שני, בוועד הבית, הדיירים מתנגשים עם מי שהייתה 11 שנים הוועד, עד כדי כך שהם נוטשים, בזה אחר זה, את הקבוצה ומשאירים את אשת הוועד המיתולוגית לבדה.
מערכות יחסים בקבוצות המשפחתיות, בין הורים לילדים, בין בני זוג לבין עצמם, החיים הקטנים והגדולים שלנו. ניהול רשימות מכולות ומי עושה מה, ובדרך קצת מריבות והרבה אהבה ואכפתיות, גם זה אפשרי, גם ניסיון פיתוי של במאי מזדקן עם נערה מאולפנה שיום הולדתה כיום הולדתי (17.4), דהיינו לפחות ביום ההצגה שראינו, ה 16.4, וגם ניסיונות עילגים ליצירת קשר זוגי שמתחיל בטינדר ונמשך במילים יפות, אם כי עילגות, עד שהמחזר מגיע ודופק בדלת ובאותו רגע המחוזר מודיע לו בווטסאפ שזה לא יילך ביניהם, וחוסם אותו, ומותיר את כל תאוותו בידו, ועוד מערכות יחסים שונות ומגוונות מוצגות לנו בצורה מוכרת עד אימה מחד ומשעשעת ביותר מאידך.
יכולות משחק טובות שמאפשרות לשחקנים לעבור במהירות מדמות לדמות, בימוי שהופך את הכל למוחשי ומוכר מחד ומוקצן קומי מאידך, הרקע הירוק שהופך את הבמה לאתר אינטרנטי ומעביר אותנו מעולם תוכן לעולם תוכן, והרבה מאוד פאנצ'ים לא מתאמצים מביאים להרבה מאוד צחוקים ומחיאות כפיים שקוטעים את המערכונים שמתערבבים זה בזה.
הדבר שחסר היה לי היה משהו שימחיש לנו יותר שמדובר בהתכתבות. הדמויות עומדות על הבמה, מידי פעם נשמעים צלילים של ווטסאפים נכנסים, אבל איזו שהיא המחשה של התכתבות הייתה מסייעת לנו למקם טוב יותר את ההתרחשויות. השחקנים עומדים על הבמה, הם נוגעים זה בזה, הם רוקדים זה עם זה, התנועתיות אכן מוסיפה נופך חי ודינמי, אבל הוא עומד בניגוד לזרות ולניכור של הווטסאפ כמדיום לקשר.
יחד עם זאת, ההצגה, כאמור, מצחיקה וממחישה היטב את חיינו המודרניים, הכאן והעכשיו של מערכות היחסים שעברו להתנהל בטלפון. כדאי מאוד להגיע וליהנות מההצגה, אבל גם לחשוב קצת על המידה בה הווטסאפ מנהל את חיינו שלנו, ובמה הוא שינה אותם.
מאת ובבימוי: רוני ברודצקי
שחקנים: אורי אוריין, טל בלנקשטיין פלג, עמרי הכהן, אתי וקנין סובר, יריב קוק
תפאורה ותלבושות: נטע אמיתי
מוסיקה: תומר כץ
תנועה: טל קון
תאורה: עומר בולנז'ר כהן
הדרכה קולית, לחן וועד בית: שיר סייג
עוזרת במאית: שגה דובדבני
צילום: יוסי צבקר
לפרטים נוספים ומועדים:
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©