כחסידה גדולה של המזיקה של איימי ווינהאוס, הייתי חייבת, כמובן, לצפות בסרט הזה. כבר ראיתי סרטי דוקו על ווינהאוס, ביניהם הסרט המצויין שביים אסיף קאפדיה. זכור לי במיוחד אוסף של סרטונים שהוקרנו במוזיאון היהודי באמסטרדם, שהמחישו את חייה כנערה ואישה יהודיה בלונדון, בת למשפחה מורכבת ובה מערכות יחסים קשות. אוסף הסרטונים הזה, שהיה מלווה, כמובן, בשיריה הטובים ביותר, ביניהם back to black, עשו עלי רושם רב.
הסרט שלפנינו הוא לא בדיוק יצירת אמנות מרגשת כמו רפסודיה בוהמית, הסרט שנעשה על פרדי מרקורי, והוא לא כולל עלילה שמנסה להביא לנו משהו מדויק או שיקוף של המציאות. זהו, למעשה, סרט אמריקאי שאמנם בויים על ידי במאית אנגליה, סם טיילור ווד, אך יש בו סממנים של ניסיון לרב מכר מהסוג ההוליוודי. כמו כן, עבור מי שראה סרטי דוקו על חייה של איימי, ברור שמערכות היחסים, לפחות חלקן, כמו זו עם אביה, רוככו ורודדו. כנראה ששיתוף הפעולה עם האב דרש מהיוצרים לצייר את האב כקרוב ומקבל הרבה יותר מכפי שהיה, כנראה, במציאות.
מערכת היחסים עם בעלה לשעבר ואהבתה הגדולה, בלייק, שהיה אחראי גם להתמכרותה לסמים וגם היה מעורב במידה רבה, ברבות מההתמוטטויות הנפשיות שלה, לעומת זאת, בהחלט מצויירת לפרטי פרטים. יחד עם זאת, אנחנו יכולים לראות גם את בלייק כאדם, אמנם מכור לסמים ופושע קטן, אבל הוא מצוייר כאדם בעל יתרונות משלו, שגם סבל לא מעט במהלך הקשר שלו עם איימי.
נושא אחר הוא היהדות של איימי. היא מודגשת מאוד על ידי מגן דוד ענק שהיא עונדת, ופה ושם אנחנו רואים סצינות בהן שרים שירים יהודיים, אבל למעשה, גם זהו אינו נושא שזוכה לדיון משמעותי.
אז למה ללכת לראות? הסרט מרגש, למרות רדידותו. הוא בהחלט מצליח להשתמש בכלים ההוליוודיים לטובתו, במשולב בסיפור חייה הקשה והסבוך של איימי, עם אהבה גדולה שאיבדה, עם מערכות יחסים מורכבת, ובראש ובראשונה שלה עם עצמה, סיפור ההתמכרות שלה, בעיקר לאלכוהול, בעיותיה הרגשיות, כל אלה יוצרים יחד סרט מעניין ונוגע ללב, גם אם אינו מדויק לגמרי.
משחקה של מריסה אבלה כאיימי לא רע, לא מזהיר אולי, אבל בהחלט לא רע. לסלי מנוויל בתפקיד הסבתא משחקת היטב ומשאירה עלינו רושם ומצליחה בהחלט לנגוע.
וכמובן, השירים האלמותיים של איימי. היא אמנם מתה ממנת יתר של אלכוהול בגיל 27, אבל שיריה המצוינים יישארו עימנו לעולם.
| בימוי | סם טיילור-ג'ונסון |
|---|---|
| הופק בידי | אליסון אוון דברה הייוורד ניקי קנטיש-ברנס |
| תסריט | מאט גרינהאלג |
| עריכה | מרטין וולש[1] |
| שחקנים ראשיים | מריסה אבלה (אנ') ג'ק אוקונל אדי מארסן לזלי מנוויל |
| מוזיקה | ניק קייב וורן אליס |
| צילום | פולי מורגן |
| מדינה |  בריטניה ארצות הברית |
| חברת הפקה | Monumental Pictures StudioCanal |
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
