מקרה של יומיום, אנסמבל המנסרה, מוזיאון תל אביב

קפקא. היהודי הצ'כי שכתב בגרמנית על ניכור בין אנשים וחברה, בין אנשים לבין עצמם, על אנשים מוקטנים שנקלעים לסיטואציות חסרות היגיון שהן פלונטר שרק הולך ומסתבך, כתב את 'מקרה של יומיום', סיפור קצר, על שני אנשים שמנסים להיפגש ולא מצליחים, על דרך שיום אחד ניתן לעבור בעשר דקות, ולמחרת נדרשות עשר שעות כדי לחצותה, ובסופו של דבר המפגש נמנע. אסתי קונטס והאנסמבל שלה, אנסמבל המנסרה, שמורכב מארבעה אמנים מתחומים שונים, והם הפכו אותו יחד, במפגש פורה של אמנויות, למופע שתחילתו קפקא, והמשכו אנחנו, האנשים של תקופת ההתמכרות לנייד, לרשתות החברתיות, לסלפי ולניכור החברתי שכרוכים בכל אלה. לכל אורך התפתחות הניכור מתקופתו של קפקא לתקופתנו, יש מכנה משותף אחד: בני אדם שכמהים לקשר, למשמעות, אך הם בונים לעצמם חומות וכורים לעצמם בורות שמרחיקים אותם מיעדם: להתחבר.

אסתי קונטס, שכתבה, ביימה ומשחקת במופע, מובילה את המופע הרב תחומי בו משתתפים לצידה אביגיל ארנהיים, שהיא פרפורמרית, מרב צור, אמנית בינתחומית שמביאה את הצד של הציור והאיור על הבמה, ופז מגן, מוזיקאי. יחד הם יוצרים, בכל פעם מחדש, מופע שמתקיים באינטראקציה בין החברי האנסמבל לבין הקהל הייחודי של אותו ערב.

האנסמבל מעמת את הקהל עם הצורך שלו בקבלה חברתית מזויפת, דרך רשתות חברתיות שמלאות בלייקים ולבבות מחד, ובשנאה מאידך. אנחנו מנסים להתקבל לא במקום האותנטי שלנו, אלא במקום מעוות שנוצר בצורה מלאכותית על ידי טכנולוגיה מנוכרת. זוהי הדרך שעברנו מאז המציאות הקפקאית. לא דרך מעודדת במיוחד. האנסמבל עושה עם הקהל כמה תמונות סלפי, כדי להמחיש את הנקודה הזאת. כמה אנחנו רגילים לסיטואציה בה כל המשתתפים בה עוטים על פניהם חיוך אינסטנט של שביעות רצון מעושה, כדי להציג את עצמם בצורה הטובה ביותר בפני אחרים, שהם בעצם גם המראה של עצמם.

השאלה הנשאלת היא, האם כך נגזר עלינו לחיות, או שיש לנו אפשרות לחיות את חיינו אחרת, לעשות בחירות שבתוך חברה מנוכרת, יפחיתו את הזרות שלנו מעצמנו ומאחרים. התשובה היא של כל אחד מאיתנו לעצמו, אבל בסופו של דבר, במקום שיש בו בחירה, יש גם אופטימיות.

כתיבה בימוי ומשחק: אסתי קונטס
רישום: מרב צור פרפורמנס: אביגיל ארנהיים מוזיקה: פז מגן ליווי אמנותי ותנועתי: מור לידור ליווי אמנותי: מרט פרחומובסקי, גיל אלון ייעוץ בעיבוד טקסט: ג'וזף שפרינצק, רגב קונטס סאונד: אלון שרגאי