בוקס בבטן. זאת התחושה עימה יוצאים מההצגה הזאת, הצגת הדגל של עדנה מזי"א, שמוצגת בארץ ובעולם מזה שלושים שנה כהמחשה של מקרי אונס קבוצתיים שמתרחשים חדשות לבקרים עם בני נוער שמוצאים להם חוליה חלשה, נערה שרוצה למצוא חן בעיני אחד מהם, והופכת לטרף קבוצתי.
בוקס בבטן, זאת התחושה שאנו חשים, מעורבת לעתים בבחילה קשה, כשחוזים בפרקליטים שלא בוחלים בדבר כדי לגרור במדמנת שופכין נערה שכבר נפגעה בצורה אנושה באונס הקבוצתי, כשהם מנסים להוכיח שהיא לא בדיוק שה תמים וטהור מידות, כשהם מנסים לגלגל עליה את האשמה.
בוקס בבטן מעורב בתרעומת, זה מה שאנחנו חשים, כשאנחנו מבינים עד כמה קל ומגוחך הוא גזר הדין מול שפיכת דמה של הילדה והרס חייה.
עדנה מזי"א כתבה את ההצגה לפי מקרה האונס בשמרת. במחזה שלה, היו ארבעה נערים, מהם שלושה אנסו אותה. במקרה של יעל גרינברג, קרבן האונס בשמרת, היו 11. יעל גרינברג נפטרה בדיוק לפני שנה, וחייה היו קשים ומרים. היא זאת ששילמה את המחיר הכבד על האונס הקבוצתי שעברה, בעוד שהאנסים חיים את חייהם.
מז"יא לא ניסתה ליפות את הקורבן. היא מביאה נערה פרובוקטיבית, שמשתפת פעולה עם הנערים, שותה בירות, מעשנת ג'וינטים, הכל, למעשה, כדי למצוא חן בעיני הנער בו היא רוצה, והוא זה שמפתה אותה עד לנקודת האונס. הוא לא אונס אותה, ובכך הוא נמלט מעונש. יוצא זכאי. כל האחרים, שאנסו אותה, מקבלים עונשים מגוחכים. שנת מאסר בדרך כלל, בדומה לעונשים המקלים והמרגיזים שקיבלו אנסיה של יעל גרינברג.
ההצגה היא קצרה, שעה ועשר דקות אבל דחוסה בתוכן וברגשות. היא עושה שימוש אסתטי מאוד במעט התפאורה שנמצאת על הבמה. המעברים בין תפקידה של כרמל בין כנערה שנאנסה לבין תפקידה כתובעת במשפט, ודמויותיהם של הנערים הצעירים שהופכים לפרקליטים צמאי דמה של הנערה, הוא יותר מסימבולי. מקומן של נשים בחברה, החולייה החלשה שמנסה להגן על עצמה, הנערים חסרי המוסר שהופכים לעורכי דין בלי מוסר מפוקפק לא פחות, כשכולם גם יחד מזלזלים בנשים ורואים בהן אובייקט.
יש פה שילוב של בימוי מוקפד של עידו רוזנבלום, עם משחק מצוין של כרמל בין בתפקיד הנערה והפרקליטה, ושל הנערים שהופכים לפרקליטים, ועושים את המעברים בצורה משכנעת. במיוחד ניתן לציין את משחקו של נועם טל, בתפקיד הנער בו מאוהבת הנאנסת ובעיניו היא רוצה למצוא חן.
הצגת חובה לבני הנוער, ואכן רובם צופים בהצגה במסגרת סל תרבות. רצוי להפוך את ההצגה לצפיית חובה גם עבור עורכי דין ושופטים.
צילום: אור דנון
פרטים ומועדים:
משחקים בחצר האחורית – תיאטרון בית ליסין (lessin.co.il)
שמי אביבה רוזן ואני עיתונאית. התחלתי את דרכי כעורכת עיתון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב, משם עברתי גלגולים רבים וכתבתי בעיתונים שונים. אני גם חובבת צילום וכמעט כל התמונות שתראו כאן הם ממצלמתי.
כל הזכויות שמורות ל"בילוי נעים". האתר נבנה ע"י טוביה גנוט©
